זרועו של הבודהא

אני רוצה להתחיל מדוגמא

,  אומר הבודהא בדהמפדא

ארוך הלילה לער, ארוכה הדרך לעייף, ארוכים החיים לכסיל שאינו מכיר בתורת האמת

עד כאן הבודהא.
את המשפט הזה קראתי לפני הרבה שנים והוא טלטל אותי לגמרי, אבל לא באמת הבנתי אותו עד שעברתי את הקורס של מבוא לתקשורת באשרם של פונה בסוף 1996.

את הקורס הזה העברתי בארץ שלוש שנים אחר כך, ולצערי הרב, נראה לי שמאז אף אחד בעולם לא מעביר אותו יותר.
בקורס הזה למדנו הרבה דברים , אבל לדעתי הדבר החשוב שלמדנו הוא להבדיל בין מה שאנחנו לומדים ויודעים, לבין מה שאנחנו מכירים.
שימו לב לבחירת המילים של הבודהא. הוא יכול היה לומר "למד את תורת האמת" הוא יכול היה לומר "יודע את תורת האמת" , אבל הבודהא מדייק. הוא אומר "מכיר בתורת האמת" , ההכרה היא משהו אחר מידע.

עכשיו אם תסלחו לי על הבנאליות אני חייב לציין שהבודהא לא ידע עברית. הוא חי בנפאל לפני אלפיים שש מאות שנה, נניח ושם דיברו בשפות אחרות.
את עבודת התרגום המצויינת עשה כאן שלמה קאלו ז"ל , שבתור גורו היה די מעצבן, אבל התרגומים שלו היו לא רק מדהימים. התרגומים שלו הצילו נפשות פשוטו כמשמעו.

איפה הייתה גדולתו של קאלו המתרגם? גדולתו הייתה שהוא קודם קרא את הטקסט ואז כתב את מה שהוא הבין. כך צריך לתרגם, ככה מקבלים משפטים

כמו
האחד הוליד את השניים
השניים הולידו את השלושה
הם הולידו את כל היצורים.
פניהם אל האור , גבם אל הצל ורוח החיים מאחדת אותם.

זה קאלו בטאו טה צ'ינג ,מעניק לנו תרגום שמשנה את העולם.

אין שום חשיבות לדיוק המילולי או הבלשני. לאו צה עמד שם מול הקיר להשתמש במילים שהכי התאימו לאותו הזמן המקום. הוא לא היה בלשן, תלמידיו לא היו בלשנים. הוא ניסה להעביר מסר מסויים, ומי שהמתרגם אותו אמור להעביר את המסר הזה נכון ולא להתמקד בדיוק הדיקדוקי.

אני מתכוון לדוגמא לפרוייקט של  שי שוורץ בדהנדמנא, השיחות הארוכות של הבודהא. אני ראיתי את העבודה של שוורץ והוא עשה עבודת קודש, הוא מסור לפרוייקט בכל נפשו ואני מעריץ אותו על זה. מה הבעיה אצלו?
ברור שהוא מפחד מהטקסט. כל פעם שהוא כותב, אני שומע את הקול הפנימי שלו שואל

מי אתה שתשנה את המילים של הבודהא?

התשובה מאוד פשוטה
מי אתה? היום הבודהא בחר אותך, אתה ידו של הבודהא.הבודהא איננו , יש לו רק אותך אותה חייב להעביר את המסר שלו בצורה הכי בהירה, הכי מדוייקת.

זה סוד הפסוק יפתח בדורו כשמואל בדורו.

פעם היו בודהות , פעם היו קדושים אבל היום יש רק אותך.
לפני אלפיים וכמה שנים היו אנשים יכולים לעלות לרגל אל הבודהא ולשמוע את המילים ממנו. עשרות אלפים הלכו לשם, הגיעו והקשיבו.
היום האופציה לא קיימת, המקסימום שאפשר לעשות זה לעבור בסטימצקי ו לראות מה חדש על המדף.
שם אנשים נמצאים, שם מתבצעת העבודה.

עוברת חיילת מנומשת, בין המדפים. סקס היא כבר עשתה, סמים היא כבר עישנה, לאוניברסיטה היא כבר נרשמה ועכשיו היא מעלעלת בספרים. היא לא בהיסטריה, היא לא בלחץ, היא עירנית ו מאוזנת.
כל מה שמבדיל בינה ובין הבודהא זה אותו המתרגם.

אם הוא יעשה את העבודה שלו כמו שצריך, הבחורה הזו עוד שניה כבר תהיה בדרך להארה, בדרך להקשיב.  בשביל זה צריך נאמנות, בשביל זה נדרשות אחריות וכנות, אבל זו לא באמת בעיה. זה אפשרי.

עבודה גרועה באמת רואים בספרי ברסלב.
דוגמא טובה במיוחד אנחנו יכולים לראות בספר חיי מוהר"ן , שם באמת נראה כאילו הכותבים מבועתים ממה שהם כותבים.
לפעמים זה נראה לי כאילו, אתם יודעים בקטע הזה שמזכירת הטייסת מקלידה פקודה למטוסים להפציץ בית חולים, אז היא בוכה תוך כדי הקלדה?
ככה זה נראה בספרות ברסלב, שבוכים תוך כדי כתיבה.

זו הסיבה שברסלב היום נראית עם הראש בתחת, הפחד זורם אליהם מתוך הספרים.

טוב, בעיה שלהם.

מה אני ממליץ כאן?
כשקוראים טקסט מתורגם, לעשות ביישוב דעת ולזכור שמי שאמר את הדברים לראשונה, היה מאוד נחוש, היה מאוד מחוייב לדברים.האמין בהם להאמין שאתם צריכים לשמוע ו להעביר הלאה.

האור הגדול אינו מטיל צללים, נאמסטה.

    

מודעות פרסומת

פורסם ב-4 באוגוסט 2015,ב-כללי. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: