שקיעה במאדים

אתמול נתקלתי לראשונה בסדרת הטלביזיה "השוטר הטוב" מערוץ yes. הסדרה , למי שמתעקש, היא סדרה קומית , שנונה , מרושעת ומצויינת, עם שלל של שחקנים נפלאים בתפקידים ראשיים ומשניים.
יש עוד סדרות טלביזיה ישראליות איכותיות וכל פעם שאני נתקל בסדרה כזו אני מתעצבן על העובדה שלמרות שיש טלביזיה טובה לפעמים, אף אחד לא עשה כאן קולנוע טוב מאז
סאלח שבאתי.

אל תספרו לי סיפורים,
אוואנטי פופולו היה אוונטה ומרקו פולו היה פלאברה וכנפיים שבורות מחכה לתסריטאי ובקשר ל"למלא את החלל" אני מציע לחכות לפרודיה הפורנוגרפית.

אין כאן קולנוע, השאלה למה.

אז חשבתי על זה כמה זמן והגעתי למסקנה שההבדל בין הטלוויזיה בישראל ולבין ה"קולנוע" בישראל , זה כמו ההבדל בין הבחורה שאתה פוגש במועדון לבין הבחורה שאתה פוגש מתחת לחופה.

למה הכוונה?
הבחורה שאתה פוגש במועדון, התאפרה, הסתרקה ושמה גליפלוז בשבילך.
כאילו, אם יש לך מזל זה לא גליפלוז אלא ליפסטיק בצבע שקיעה על מאדים עם תוחם סגול כהה, אבל זה כבר לא ממש משנה , משנה שהבחורה הזאת היא שם בשבילך . היא לא זונה , היא בחורה טובה וחכמה ויכולה להיות אם ורעיה ואפילו סבתא מוצלחת כשיגיע יומה , אבל ככה היא לבלות ואם אתה תשלם ארבעים שקל בשביל הדרינק שלה , זה בשבילה מצויין. בשביל זה באה.

היא לא חשבה עליך דווקא וגם זה בסדר. היית שם , נוצרה אינטראקציה , התחיל , נגמר וכולם מרוצים.

לעומתה , הבחורה שאתה פוגש מתחת לחופה, בכלל לא אכפת לה ממך.
אולי פעם היא הייתה אותה אחת עם הגליפלוז במועדון , אבל היום מבחינתה , אתה מטרד.
מה שמעניין אותה זה העקבים והשמלה והתצלומים ומי בא וכמה צ'קים הגיעו ומה הבת דודה אמרה ואיך ההיא הרגישה ולמה זה וזו לא באו.
אתה במקרה מסתובב לה בין הרגליים עם חיוך מלאכותי ופרצוף המום , ואלמלא המניקור היא כבר הייתה מעיפה לך איזו שטוזה.

אוקיי?
אז ככה זה גם עם ההפקות.
עם זו סדרת טלוויזיה, היא ממוקדת מטרה וממוקדת קהל. כל מה שהיא מנסה לעשות זה להצמיד את הצופה לספה לשלושים דקות ואם היא הצליחה , זהו , המשימה בוצעה. כולם שמחים.
לכן ההפקה מתאמצת , לכן התסריטאטי משקיע , לכן הדיאלוגים צריכים להיות צמודים ומתוקתקים והמצלמה יודעת להיות גם רכה וגם זורמת.

באעלק קולנוע הישראלי , הצופים לא מעניינים אף אחד.
למה שיעניינו?
יש פסטיבלים, יש כנסים , יש מבקרי קולנוע ואפילו יש הרצאות אורח.
אז ההפקה מכוונת אי שם לעננים, התסריטאי חושב על הכרטיסים לפסטיבל שירוקו , הבמאי בודק בפעם השישים האם המשקפיים שלו שמאלניים מספיק , והסרט שיוצא, הוא כמו "הכוכבים של שלומי" , או בקיצור , סרט חרא.

hallal

בדרך כלל כשמישהו כותב על זה שאין קולנוע ישראלי , מצפים ממנו להציע פעולות לשיפור המצב.
לי אין עצות , לי אין רעיונות , אני פשוט פוסח על "הקולנוע" וצופה בהפקות הוליוודיות.

זה תמיד עובד.

מודעות פרסומת

פורסמה ב-15 באוקטובר 2015, ב-קולנוע ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: