עקרונות קבליים בדת היהודית

היי חבר'ה מה העניינים?
כשהכל כל כך חשוב, כשהכל כל כך מהותי ועקרוני , כבר אין לי כך לכתוב על שום דבר.
ככה אני.
כוחי בקטנות , כוחי בשטויות.
גם ארון הברית , היה עשוי מעצי שיטים, זה מלמד אותנו שיש צורך בשטויות, יש צורך בהשתטות. הרצינות יכולה להיות מסוכנת.
זה מזכיר לי את בן זונון , יש כזה רב בברסלב, שקוראים לו ככה. פעם אחת ראיתי אותו את בן בן זון , לא גיבשתי עליו דעה המון זמן, הוא נראה לי כמו חבדניק שאיבד את הדרך הביתה.
בכל מקרה, הייתה איזו בחורה אחת , לא קראו לה מיכאלה, אבל משהו דומה והיא הייתה הולכת לשיעורים של הבן זונון בתל אביב והוא היה אומר להם להיות אנארכיסטים , לשבור את המסגרת וכאלו.
בקיצור, זוג אחד רצה לרשום את הילד לחיידער, אמרו להם שיש כלל אחד, הילד אסור שיראה בבית מסכים. לא טלוויזיה, לא מחשב, לא טאבלט, לא אייפון. כלום מסמכים, שאלו הזוג "מי אמר?"
אמרו להם "הרב אמר?"
איזה רב, תנחשו? בן זונון.
אני שמעתי את זה ואמרתי "ככה נהיים אנארכיסטים באמת? איזה בן אלף."
הקיצער , לשבור את המסגרת ולעשות טוב ולהגיד דברים חשובים ולהיות מהותי ולהיות עקרוני ולהיות ראש לאריות כשצריך ושנב לשועלים כשאין ברירה, כי השועלים צריכים זנב, לא פחות מאשר האריות צריכים ראש ובמקום שאין אנשים, תהיה משהו, תהיה מישהו כיוון שלא סתם הגעת לכאן ולא סתם תלך.
אז אחרי מאתיים מילים של זיבולים, אני יעבור למה שחשוב.
כשהייתי צעיר, למדתי קבלה אצל מישהו. אמריקאי אחד, קראו לו מאיר. הוא באמריקה כבר הרבה שנים.
מה הוא עושה באמריקה, לא יודע, אבל הייתי מתחלף איתו.

האמריקאי הזה, מה שהוא לימד אותי, אף אחד לא לימד. הוא היה גאון. אילו נניח היו מגיעים לכאן האר"י הקדוש ורבי שמעון בר יוחאי , הם לא היו יכולים להועיל כמו שהועיל לי המאיר זה, כיוון שהם מקובלים של השמיים הגבוהים והוא היה מקובל של שפשפות ופצעי לחץ. הוא דיבר על הדברים החשובים שלאנשים הקדושים לא נעים לדבר עליהם.
אז ככה למדתי ממנו.
כל דבר שהדתיים עושים, זה מה שהיצר הרע אומר לעשות. הדתיים עובדים בשביל היצר הרע ושום דבר טוב לא יוצא להם מזה , הם אוכלים אותה כל יום וכל שעה.
נגיד בערב שבת.
בערב שבת, ככה, החל מיום שישי לפני הצהריים, צריך להיות בשאנטי.
כדי לקבל את האנרגיות של השבת, צריך להיות ברוגע, בנחת, במנוחה.
צריך להיות במדיטציה.
צריך ללמוד מדרשי אגדה.
צריך לאכול גלידה בביסים קטנים, אז מקבלים הברכה. בגדול, בענק, עד מאה ועשרים עד אלף העולמות.
מה עושים הדתיים בערב שבת?
איפה הנעליים של מיקי? למה רותי לא התרחצה? שמת את העוף על הפלאטה? למה לא גהצת את המגבת? כבר היית במקווה? איפה המפה? לא זאת? למה שכחת לקנות מפיות עם דוגמא? מיקי למה אתה יחף? איפה החטיף של רותי? למה מיקי אוכל אותו? מי החביא לי את המשחת נעליים? מי שכח כאן את הגוזר ציפורניים?

איזה אנרגיה מקבלים הדתיים מהשבת שלהם? בדיוק את מה שיש להם? נכון? פסיכים חולי נפש כולם.

אותו דבר פסח.
בימים לפני פסח, לא צריך בשאנטי, צריך להיות בקבר. תאמינו לי, צריך להעלם ביערות. אלו ימים שגורלות נחרצים שאנרגיות עצומות מתמקמות בעולם. צריך לקבל אותן בשלווה עצומה. מתוך ניתוק , מתוך סיפוק. מה שהייתי מציע, זה דיאטה של קורנפלקס מול ערוץ הולמרק.
אני לא צוחק. זה זמן לניתוק, ליישוב דעת.
מה עושים הדתיים? מנקים מקררים? מנקים מגירות, מגעילים כלים, מחפשים הכשרים.
השנה עבדים, בכל השנים עבדים.

מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות? כלום לא השתנה אבל בלילה הזה היקום נותן לנו את האפשרות להשתנות, אם נהיה שונים, אם נעשה את הדבר הנכון.
אבל אנחנו לא עושים, כי זה תמיד נראה לנו יותר מדי קל, לעשות את הדבר הנכון.
אז אני אספר לכם סיפור.

לא, אין זמן.
אולי פעם.

ביי.

מודעות פרסומת

פורסם ב-5 באפריל 2017,ב-כללי. סמן בסימניה את קישור ישיר. 6 תגובות.

  1. פסח שמח👍😁👍😁👍😁

    Liked by 1 person

  2. איזה כיף, אתמול אמרתי לעצמי 'חתיכת מטומטם, חתיכת אידיוט, בשביל זה לקחת חופש? בשביל זה התרחקת מאנשים ומהעיסוקים? בשביל לעבוד כמו חמור, בשביל להשתעבד? אתה צריך לנוח, אתה צריך לטייל, אתה צריך להנות, להשתחרר, בימים האלה שלפני פסח. מטומטם היית, ומטומטם נשארת. אתה הורג את עצמך, אתה מרגיש איזה גועל נפש זה. די לך. ' תודה בצלאל. הפוסטים שלך תמיד מלמדים אותי להיות אמיץ וחזק, וללכת עם ההבנות הפנימיות שלי , ועם מה שמרגיש לי כדבר הנכון לעשות.

    אני לא יודע למה, לקחתי חופש בשביל לנוח ולטייל ולהנות, ובסוף נפלתי לעצת היצר הרע ולבלבולי ושעבוד המדמה.

    אני אספר את הסיפור.

    אז ביומיים האחרונים קצת ניקיתי וכל השטויות האלה. אמרתי לעצמי שאני מטומטם ושאני אידיוט שבמקום לנוח ולהנות לפני פסח, אני הולך בין חנויות ומנקה. זה החליא אותי וגרם לי בחילה. הרגיש לי מאד לא נכון ומאד לא נוח, והרגשתי גועל נפש מעצמי ומכל העיסוקים האלה. אמרתי לעצמי, שלפני פסח, לפני השחרור, צריך לנוח, צריך להנות, צריך להתרווח, צריך להתרחק מאנשים, מהעולם, למעט בכל העניניים הזבליים שכולם מתעסקים בהם בימים האלה.

    אז אמרתי לעצמי שגם מהיצר הרע אפשר ללמוד עבודת ה'. כל מה שההמון והאספסוף עושה, צריך ללמוד לעשות את ההפך. ככל שיותר אנשים מתעסקים בזה ועושים את זה, ככה זה פחות חשוב, ואפילו מזיק. נקיונות פסח, נרות חנוכה, שבתות, אנשים חיים בשגעונות ובאובססיות. מהדתיים צריך תמיד ללמוד לעשות את ההפך. אנשים הם משועבדים , אנשים הם אומללים. הם מתעסקים בזבל ובשטויות. אנשים חיים בחושך, הם חיים בטומאה, הם חיים בזבל. אנשים הורגים את עצמם לאט לאט. דתיים, חילוניים, אנשים הורגים את עצמם, כי אין להם כלום בחיים. מכלים ושורפים את חייהם בהבל ובבהלה. נקיונות , חפלות, מועדונים, טישים, זה הכל אותו החושך, אותה הטומאה, אותה הריקנות.

    בקיצר, קיבלתי חתך באצבע שלי מסכין, במקום די לא נוח. אמרתי לעצמי, אולי אני צריך לקבל חיסון נגד טטנוס. אבל בסוף החלטתי שלא. כי הבנתי שהכל מה', ואם אני לא אעשה, אז הוא יעשה. ה' רוצה שאני אנוח, שאני אתיישב בדעתי, שאני אעשה מה שרציתי ומה שאני מבין. ללכת לנוח ולטייל, ולהנות. ואז נזכרתי במה שאלוהים אמר למשה. אלא במה שאני מכה, בו אני מרפה. אמנם זה קרה ביד שמאל, אבל גבורות בישע ימינו.
    אכן הייתה לי זאת לרפואה. תקופת הדגירה של הטטנוס עד שהוא מגיע למערכת העצבים המרכזית, כשהוא זוחל דרך עמוד השדרה בקצב של כ3-4 מ"מ בשעה הוא כ3-עד 14 ימים, כשהממוצע הוא באמצע. גם אם חס וחלילה, היה נגזר עליי למות בייסורים קשים, הייתי מעדיף להנות ולבלות ולנצל את הימים האחרונים בנחת וברווחה.
    ופסח הוא יום הדין, לחיים, או למוות. ורוב האנשים גוזרים על עצמם מוות, גוזרים על עצמם להיות משועבדים לחומר, להפחדות, לאובססיות, לשגעונות, לגחמות עדריות והמצאות פרועות. הם כבר מתים, הם כבר מתים מזמן, כולם מתים.

    בקיצור, אדם צריך תמיד ללכת עם ההבנות הפנימיות שלו, ומהעדר ומהאספסוף ללמוד תמיד לעשות את ההפך, בבחינת 'עזר כנגדו'.

    זה מה שלמדתי, ללכת עם מה שאני מבין בתוכי באמת. לעשות את הדבר הנכון, תמיד. לא אכפת לי מה כתבו שם, ומה אמרו פה, ומה כתב בעל הניגוחים, הם לא יודעים כלום. הלכות, מצוות, ציציות, בתי כנסיות, זה לא משנה כלום. בסוף מה שחשוב זה שלאדם יהיה קשר כלשהו עם אלוהים.

    אני לומד לחיות, לומד לצאת מכל הזבל והחושך והשקר והזוהמה והטומאה הזאת של הדתיים , של האנשים, של העולם. אני לומד, כי אני לא יודע איך לחיות, אבל אני לומד. אמנם מעט, אבל גם המעט הוא טוב, גם המעט הוא ברכה.

    תודה.

    אהבתי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לצופי
    נהנתי מתגובתך גם אם איני מסכים לכל
    יכול להיות שחלק ממעשהם של מי שמכונים דתיים
    נובעים מתיכנות .תיכנות שאולי שגוי
    יחד עם זאות לתשומת ליבך יתכן שגם ההנאות ומה שנחווה כטוב ע"י אדם כולשהו .זה גם תוצאת תיכנות .תיכנות שיתכן ששגוי.כשלב ביניים כל אחד יעשה מה שרואה לנכון וחושב שזה טוב לו .כל עוד אינו פוגע פגיעה אמיתית באחר
    יחד עם זאות לכולנו מומלץ לנסות להתבונן התבוננות אמיתית ע"מ להכיר את התוכנה שלנו ונסות לאתר
    תוכנות לא טובות העלולות להזיק.עבודה לא קלה בהחלט אולם מומלץ להקדיש לזה זמן ומחשבה
    מאחל חופשה טובה ומועילה
    יצחק

    אהבתי

  4. יצחק
    כרגיל אתה נותן פירוש לדברי, אבל הפירוש שלך הוא דעתך ולא דעתי.
    דרך אגב , הרב ברנר השאיר אצלי חוברת בשבילך. זה משהו שהבן שלו ערך, ולכן זה הרבה יותר מוצלח מהזבל הרגיל.
    הוא הוה מאוד מוטרד מזה שאולי תרצה לבוא עד אליו כדי לקחת את החוברת אבל הרגעתי אותו ואמרתי לו ששום דבר לא ימנע ממך להגיע אליו אם יתחשק לך.

    אהבתי

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    בצאלאל היקר
    הגבתי לכתיבת צופי
    גם את הפוסט שלך נהנתי לקרוא

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: