סל הטרופות

כמה זמן כבר אני צריך לכתוב את המאמר הזה ולא יוצא לי.
שלום כולם.
אז אופנה היום בעולם , שאנשים מיבאים כלות מארצות אחרות.
זה לא סחר בנשים, כמובן , זה משהו אחר , זו כלה שאתה מתחתן איתה והיא מקבלת אזרחות ואת כל הזכויות, אלא מה ההבדל?
במקום שהיא תהיה ישראלית , היא מגיעה ממדינה אחרת, נגיד ממדינה כמו ויטנאם , ששם או שקשה לה למצוא בעל או שקשה לה למצוא עבודה והיא מעדיפה להתחתן עם מישהו זר, שהוא גם יהיה בעלה, וגם באמצעות הנישואים למישהו היא תזכה להתגורר במדינה יותר סימפטית מהמדינה שלה.

 כל ההסדר הזה נראה מאוד מוצלח.
אבל הפמינסטיות שונאות אותו.
לכאורה, למה שישנאו אותו?
זו לא זנות, זה לא סחר בנשים.
מגיעה לכאן מישהי שיכול להתגרש מתי שבא לה ולחזור הביתה שלה מתי שבא לה , ואחרי כמה שנים גם יכולה להביא את אמא שלה שתבשל.
אז לפמניסטיות יש כאן כמה טיעונים שאני לא אביא אותם , כי הם מטומטמים מדי אפילו בשביל הבלוג הזה , אבל מה שרציתי להגיד בשלב הראשון הוא שאמנם יש כאן איזשוהי בעיה אמיתית לפמניסטיות.
הבעיה האמיתית היא פגיעה בשיח המגדרי.
כלומר הפמינסטיות מצפות שהשיח הזוגי יתאפיין בדיונים מסוג של "כמה מאיתנו יכולות ומרשות לעצמן לדבר בסמכותיות ובאסרטיביות של גבר ממוצע, גם כשהן נושאות משרות רמות, ולא מעדיפות להמשיך ולהשאיר צל צלה של התנחמדות, קלולסיות, התנצלות מובנית, כדי לא להיתפס כוחניות? שהרי זו הקללה מספר אחת לאשה, שכל מהותה היא להיות קודם לכל חיננית, חייכנית, ריחנית כעציץ סיגליות," (כל הזכויות שמורות לנעמית מור חיים, חברת פייסבוק לשעבר שלי)
ואילו ברגע שנכנסת לתמונה הכלה הויטנאמית או המונגולית או המקסיקנית, נעלם לו השיח הקודם ואת מקומו תופס שיח בסגנון "אתה אוהב את התסרוקת שלי?"
כי הויטנאמית יש לה בעיות אחרות בחיים , היא לא מוטרדת מזה שהיא צריכה להיות "חיננית וחייכנית" כדי לא להחשב כ"כוחנית". היא מוטרדת מזה שהיא מרוויחה מאה דולאר לחודש בלי תנאים סוציאלים, או שאין לה ממש בית, או שהיא גרה במדינה בלי אמבולנסים או חיסונים נגד שפעת.
ולכן היא תסתרק ותתאפר כדי שיהיה מישהו שיתפעל מספיק מהתסרוקת שלה , כדי להוציא אותה הנה.

זה מה שמפריע באמת לפמניסטיות, התאיינות השיח שלהן והן כמובן לא יודו.
אבל רציתי להתייחס לנושא מאספקט אחר.

שמעתם על ועדת סל התרופות?
הנושא העיקרי שם הוא איזה תרופות המדינה אמורה לממן.
אז ברור שמוקסיפן ורפאפן ואופטלגין נמצאות בסל התרופות , הן גם מאוד מאוד זולות.
אז על מה דנים שם? דנים שם בתרופות שעולות מיליון דולאר והן אמורות להאריך את חיי החולים במחלות סופניות.
אז נשאלת השאלה בכמה זמן באמת התרופה שעולה מיליונים יכולה להאריך את חייו של אותו חולה סופני.
ברור שלא מדובר על עשרים שנה, אז לא היה דיון.
אף אחד לא תשובות ברורות, אומרים לך משהו כמו "בין שישה לחמישה עשר חודשים"
אז צד אחד שואל "אתם רוצים שנוציא מיליון דולאר על שישה חודשים?"
והצד השני אומר "איך אתם מעזים לקבוע שהחיים של החולה לא שווים ככה וככה מיליוני דולארים?"
מי שמנצח בויכוח זה מי ששוכר עיתונאים יותר מוצלחים.
עם חדשות 2 וידיעות תקשורת לצידך , תקבל מה שאתה רוצה.

עכשיו אני חוזר לויאטנמיות.
כמה זמן הן אמורות לחיות.
תלוי, אם הן חיות בקמבודיה הן חיות 61 שנים.
אם הן חיות בישראל הן יגיעו לשמונים.
זאת אומרת , בזה שהישראלי התחתן עם קמבודית הוא האריך בעשרים שנה את החיים שלה.
כמובן שהארכת החיים המופלאה הזו לא עלתה גרוש למשלם המיסים, אוקיי?
ההפך, מגיעה לכאן בחורה בריאה , צעירה וחרוצה , היא תעבוד ותשלם מיסים ובעלה ישלם מיסים ומדינת ישראל תשגשג ותפרח.

אז איך ניתן למנוע את הצלת החיים הזאת, רק בגלל שהשיח הפמיניסטי ייפגע?

נניח שהייתה ספינה מלאה ויטנאמיות בים, והספינה תתחיל לטבוע ויגיעו לשם כוחות הצלה ישראלים וירצו להציל את הנוסעות.

האם אנחנו נמנע מהם להציל חיים, רק כדי לא לפגוע בשיח הפמיניסטי?

זאת האמת.

האמת היא שיבוא כלות, הוא קודם כל מעשה הומניטארי, הוא קודם כל הצלה אנושית.
אחר כך אפשר לתת לו ציון רומנטי מאחד עד כמה שתרצו.
אין לי מושג עד כמה יכולה להיווצר כאן אהבה כמו בסרטים.
לפעמים כן, לפעמים לא , אבל זו לא הנקודה.

הנקודה היא השיח הציבורי והצורה שבה הוא מושחת בשביל אינטרסנטיות צרה של קבוצות לחץ.

אז זהו, ספינות טרופות רבות שוקעות באוקיינוס המודרני וחלק מהן אפשר להציל.