סקסולוגיה קבלית – מבוא

האמת שהיו לי תכניות אחרות.
כן היו לי.
רציתי לעשות השוואה בין שני סרטים שראיתי בזמן האחרון, אחד הוא וורקרפט – ההתחלה והשני הוא השחזור של "היום השלישי".

אז היו לי תוכניות.
צריך להתחיל ממשהו.

אני לא מתייחס כרגע לצופי הזה, הוא קיבל מספיק יחס לטעמי, אבל היה איזשהו נושא שהוא הזכיר כבדרך אגב באחת מהתגובות הארוכות שלו , שרציתי באמת להתייחס אליו באופן מלומד.

אז מה סיפר לנו צופי?

ברגע שגבר בועל אישה, וברגע שהוא שופך בתוכה את זרעו, הוא מותיר בה חותם ורושם. זו עובדה ביולוגית ואנרגטית פשוטה ביותר. כידוע, בטיפה יש חסד וגבורה, ודעת כוללת חסד וגבורה. אני טוען, שברגע שאדם 'נבעל רוחנית' ונכנסת לתוכו דעת שלא שייכת אליו ולא טובה לו, הוא מתייסר. או כשאדם לוקח דעת שלא שייכת לו. אפשר גם לקשר את זה לעניינים של רשע בר דעת וכו'. לכן כיפור העוון על הסטייה מן הדרך הוא בושה ווידוי, כי עיקר התשובה על ידי הבושה ועל ידי האמת.

כפי שזרעו של הגבר ומטענו הגנטי נשאר בתוך גופה של האישה, כך גם הצדיקים באמת חיים בתוכנו ובקרבנו, כי הדעת שלהם מותירה בנו חותם ורושם. הדעת שלהם נודדת מאחד לשני, לאו דווקא בצורה ישירה. לפעמים גם על ידי מלבושים ורמזים.

נשים בדרך כלל רוצות קשר מחייב ורציני. מה קורה כשהן נגררות לשכב עם מישהו שהן לא באמת אוהבות וקשורות אליו בפנימיות נפשן? בהרבה מן המקרים הן מצטערות ובוכות ומתייסרות על כך. העניין הוא פשוט, ברוחניות צריך לקחת אך ורק ממי שאנחנו באמת אוהבים ומרגישים קשורים אליו בפנימיות הנפש שלנו. למה? כי המטרה היא לא לקחת רק ידע יבש וחכמה בלבד. אלא לנשוא ולעבר את הדברים בתוכנו, ולהפרות אותם על ידי התרוממות הרוח והדעת ולחדש אותם. לספוג אותם לנימי נפשנו, לדמנו. ומה שלא שלנו, או יכול להזיק, אסור לספוג פנימה.

אני לא ממש מתרשם מההצהרות האלו.
אני קצת יותר זקן מצופי ואני למדתי אצל כמה מורים.
חלקם צדיקים גמורים , חלקם גמורים סתם.
כל הסיסמאות האלו בנוגע למורה היחיד והמיוחד, הם מסוג הדברים שמספרים לחברים צעירים בקהילת הניו אייג'.
בפועל , אפשר לראות אצל כל מורה דגול, שיש לו הרבה תלמידים בטטות ומיוחדיותו של המורה לא ממש שינתה את זה.

אבל זאת לא הנקודה העיקרית כאן.
מה שהיה חשוב לי להבין, או להתייחס הייתה הנקודה הזו:
נשים בדרך כלל רוצות קשר מחייב ורציני. מה קורה כשהן נגררות לשכב עם מישהו שהן לא באמת אוהבות וקשורות אליו בפנימיות נפשן? בהרבה מן המקרים הן מצטערות ובוכות ומתייסרות על כך.

אז נכון, כולנו מכירים את הסצנה של הזכר הבועל והצוהל ואת הנקבה המבוקעת, המדממת והדומעת, כשהיא קורסת בתוך שלולית של נוזלים מאוסים ומבכה את תומתה המחוללת.

ישנן כמה וכמה סיבות ליצירת התפיסה הזו.
קודם כל , מדובר בחינוך מכוון.
נערות מתוכנתות לחפש את הבעל המתמסר, התומך ,המאפשר והמתרפס. המערכת מנסה להרחיק אותן מזכרים המחפשים פורקן מהיר ללא התחייבות. יש בזה היגיון, מה שלא סותר את העובדה שזו שטיפת מוח.
יש כאן היבט ביולוגי , יחסי מין יכולים לגרום צער ותסכול אמיתיים לאישה , כשמתחיל אצלה איזשהו תהליך פיזיולוגי של פורקן והנאה , שנקטע לפתע כאשר הגבר מנתק מגע.
בגלל הסיבה הזו, אושו ציין כמה פעמים את האפשרות , שאישה תקיים יחסי מין עם מספר גברים ביום אחד. אני לא עומד מאחורי האפשרות הזו , אלא רק מציין אותה. צריך לציין שלאושו היה גם היה ניסיון מיני יותר עשיר מאשר לרוב האנשים.
יש עוד סיבה שהיא לא מי יודע פוליטיקלי קורקט. ההתפתחות הפיזית של האישה לא בהכרח מתנהלת באותו קצב כמו ההתבגרות הנפשית שלה, לכן ייתכן מצב שנערה תגיע לבגרות מינית מלאה, אבל לא תסגל לעצמה שיקול דעת , זהירות ובגרות. נערות כאלו, עשויות לחשוב שהן משתתפות באיזה משחק של חיזורים ופיתויים ותופתענה למצוא את עצמן בסיטואציה מינית מלאה.
בגלל הסיבה הזו רצוי לתמוך באיזו הפרדה גילאית של איזורי הבילוי המיועדים לקטינים ובמיוחד לקטינות.

אוקיי,
אז אנחנו מוכיחים כאן שעצם העובדה שאישה מרגישה מנוצלת ומדוכאת אחרי קיום יחסי מין , לא חייבת להיות רוחנית או אנרגטית.
יכולות להיות לכך די והותר סיבות אחרות.

עכשיו , אומר לנו צופי עוד דבר:
כידוע, בטיפה יש חסד וגבורה, ודעת כוללת חסד וגבורה.
כידוע למי, צופי?
אנחנו יודעים דברים אחרים.
לדוגמא, אנחנו יודעים שקיים הדבר הבא:

כלומר , ישנן אמצעי מניעה שיוצרים מצב שלאישה אין מגע עם הטיפה, כלומר נוזל הזרע. אם כך, כל אותם סיפורי "חסד גבורה ודעת" לא ממש עוברים אליה.
אז האם ניתן לטעון כי נשים שנבעלות עם קונדום , מרגישות פחות "מצטערות ובוכות ומתייסרות" מאשר נשים שמקיימות יחסי מין לא מוגנים?

על פניו, זו טענה לא רצינית. השימוש באמצעי מניעה, נעשה הרבה פעמים ביוזמתו של הגבר כדי להגן על עצמו מהתחייבות או הסתבכות. אני לא יכול להוכיח את זה, אבל אני משוכנע שאישה שפותתה לקיים יחסים עם קונדום לא תרגיש פחות מנוצלת.

בספר "שולחן ערוך", שהוא ספר ההלכה היהודי המרכזי, ישנה הגדרה הלכתית לבעילה, ששם מכונה בשם "ביאה".

את השולחן ערוך כתבו שני אנשים. אחד בשם רבי יוסף קארו והשני בשם רבי משה איסרליש. בכלל לא במקרה , שניהם היו מקובלים אדירים.

בואו נראה איך הם הגדירו את קיום יחסי מין בחלק של השולחן ערוך שנקרא אבן העזר בסימן כ'

הבא על אחת מן העריות דרך איברים, או שחיבק ונישק ונהנה בקירוב בשר, הרי זה לוקה וחשוד על העריות.

הגה: הבא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, כיון שהערה בה, היינו שהכניס העטרה, חייב עליה מיתה או כרת.

השורה הראשונה נכתבה על ידי הרב קארו ואין לה ממש משמעות בלי השורה השניה שכותב הרב איסרליש.

מה למעשה כתוב כאן , שקיום יחסי מין מתבטא בחדירה של החלק הקידמי של אבר המין הגברי, לתוך הנרתיק או לתוך פי הטבעת של האישה. אז קודם כל , מסתבר שלאותם מקובלים , בכלל לא משנה אם קיים מגע בין נוזל הזרע לבין האישה. לא משנה להם בכלל אם מתקיימת שפיכת זרע בסיטואציה המינית , די להם שהאיבר הזיכרי חודר לתוך גופה של הנקבה.
זה דבר חשוב , אבל יש כאן עוד נקודה. הבעילה מחייבת "קירוב בשר" , זאת אומרת ברגע שאין מגע ישיר, כלומר ברגע שמקיימים יחסי מין עם קונדום , זו לא בעילה על פי ההלכה.
שיהיה כאן ברור, אני לא מנסה לפסוק כאן הלכות, אלא מנסה לשחזר את קו המחשבה של מקובלים גדולים בהיסטוריה.

אז , הגענו למסקנה , שלמרות התלותו של צופי במעבר הזרע בין הגבר לאישה, אין במעבר הזה עצמו עילה לתופעות נפשיות שמתרחשות אצל האישה לאחר קיום יחסי המין.
המפתח, כאמור אינו נמצא בחסדים ובגבורות שב"טיפה".

אם כך, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם בכלל יש משמעות רוחנית ליחסי מין.
התשובה קודם כל חיובית.

עכשיו בואו נדבר קצת על רמות האנרגיה של התודעה.
במזרח אנחנו לומדים שבאדם ישנם שבעה איברים רוחניים שמכונים צ'אקרות.

בציור הזה אתם יכולים לראות את הצבעים שלהן ואת המיקום המקורב שלהן בגוף.
הנושא עמוק ומורכב ולא ניכנס אליו. רק נוכל להגיד שהצ'אקרות מתפתחות לפי סדר מסויים ורמתו הרוחנית של האדם נקבעת על פי מספר הצ'אקרות המפותחות שלו.

הצ'אקרה הראשונה, היא צ'אקרת הקיום. אדם שנמצא ברמה הזו שאיפתו היחידה היא להתקיים ולשמור על קיומו.
ברגע שאדם מגיע לבגרות מינית מתפתחת אצלו גם הצ'אקרה שאחראית על ההתרבות.
זאת אומרת אדם בעל שתי צ'אקרות מפותחות ירצה גם להתקיים וגם להתרבות.

יש הרבה אנשים שנתקעים בצ'אקרה השניה.
הצ'אקרות היותר גבוהות שלהם לא יתפתחו אף פעם.
שתי הצ'אקרות הבאות בתור, השלישית והרביעית , אחראיות לפעילות ריגשית ולהזדהות ריגשית.
אנחנו אומרים שהצ'אקרה הרביעית , צאקרת הלב היא הצ'אקרה שאחראית על היכולת להצטרף ולשתף.
אם אנחנו מרגישים התעלות , או שמחה , רק מעצם העובדה שאנחנו עושים משהו קבוצתי , כמו ריצת המרתון של תל אביב או שירה בציבור או ריקודי עם, אז זה אומר שהצ'אקרה הרביעית שלנו מתפקדת.

אז זה היה פירור בנושא הצ'אקרות.
מה שלימד אותי המורה הראשון שלי למדיטציה, זה שאותו דחף חריף של גברים לקיים יחסי מין נובע מאנרגיה כלואה בצ'אקרה השניה, שלא מצליחה להתפתח אל צ'אקרות גבוהות יותר.

וזו התשובה האמיתית לשאלה עליה ניסה לענות צופי.

הדחף הגברי לקיום יחסי מין , נובע מתסכול רוחני, נובע מלחץ, נובע מסבל.
התסכול והסבל האלו מועברים לנשים בעת קיום יחסי המין, לכן קיים אותו מצב של נשים "מצטערות ובוכות ומתייסרות" אחרי יחסי מין. הגבר בועל וצוהל, כי הוא נפטר באופן זמני מאותו תסכול רוחני שעובר לאישה . פשוט וקל.

מנגנון הזה הוא כל כך פשוט, מצד שני ומסביר כל כך הרבה תופעות פסיכולוגיות ומיניות בתחום הזוגיות והיחסים.

נכון?
המערכת הרוחנית של האדם, אינה מערכת סגורה, אין לה גבולות ברורים כמו שיש לגוף, לכן גם יחסי מין , הם משהו שאינו רק פיזי. כמו שיש תהליך מיני פיזיולוגי, יש גם מגע מיני נפשי וגם מגע מיני רוחני.
כדי להבין אותו אנחנו צריכים להבין את המבנה הרוחני של האדם, את המטבוליזם הרוחני של האדם.

זה לא שבתוך נוזל הזרע יש גבורה ודעת ובלה , בלה בלה. זה קישקוש של בעלי תשובה.
ההפך הוא נכון , מתוך פעילות אנרגטית רוחנית , נוצרות גם תופעות לוואי פיזיות כמו פליטת זרע, כמו אורגזמה נשית וכן הלאה.

הרוחניות הייתה כאן קודם.

תודה לך צופי, על שבטעותך גרמת לנו להשכיל.