בודד ועני
מחרתיים זה קורה.
העיניים דומעות, הברכיים רועדות.
כשהייתי ילד רך וענוג בגיל 17 , עניין אותי רק דבר אחד.
סתם, עניינו אותי גם הציצים של מדריכה אחת ב"עזרא" , אבל על ציצים אנחנו מדברים כאן די והותר.
אז מה עניין אותי אז, בגיל 17 כשהייתי כל כך תמים , רגיש וביישן?
עניין אותי המשחק warcraft.
לא היה דבר אליו כמה ליבי מאשר לארגן צבא של אורקים אמיצים ולצאת למסע כיבושים.
זה היה כל כך נפלא, כל ענוג.
דלות המילים לתאר.
ובכן, זהו זה, זה קורה. חלפו שנים רבות ועכשיו יוצא הסרט.
אין גבול להתרגשות.
טוב די עם זה.
זוכרים את צופי פרצופי?
לא זה דווקא.
הבחור שכאן כותב ומשתתף ואמרתי לו שיסע לפונה.
זה הבחור.
אז הוא עכשיו ענה לי , שהוא מבין שמצבו לא כזה מזהיר , אבל אין לו יכולת להגיע לפונה והוא לא יודע מה ממש הוא יכול לעשות.
טוב, אז חשבתי כמה זמן מה לענות לצופי בצורה כזו שתועיל ותועיל לנו.
הוא אומר שהוא סומך על התבודדות ואני אולי לא חסיד ברסלב ואולי לא מתעסק בברסלב , אבל בעניין הזה של ההתבודדות אני תומך.
אני תומך מאוד מאוד.
אני לגמרי סבור שהתבודדות זה מצויין.
אממה?
אין מה, התבודדות זה מצויין, אבל התבודדות זו טכניקה ואני לא מאמין בגדילה בתוך ריקנות רק על סמך טכניקה.
קודם כל , כי טכניקה היא דבר שקל מאוד לחרבש ומעבר לזה , כשאתה לבד , אין לך שום דרך לדעת עד כמה אתה מתקדם.
זה מביא אותי לעיקר התשובה, שהיא מבוססת על סיפור הזן הזה
נזיר אחד ושמו סייזי פנה לג'ושו ואמר לו
"סייזי הוא בודד ועני, האם תוכל לעזור לו?"ג'ושו ענה
"סייזי, שתית ארבע כוסות מהיין הטוב ביותר סין ואתה טוען שעוד לא הרטיבו את שפתיך."
אוקיי, הדבר החשוב שאני לומד מכאן זה ששניהם צודקים.
סייזי כשלעצמו הוא בודד ועני
סייזי כשהוא מגיע לג'ושו , מקבל את היין הטוב ביותר בסין.
את היין סייזי הרוויח בעצמו , אבל ג'ושו מראה לסייזי איפה היין נמצא.
לכן, ההתבודדות היא שגיאה.
לא בגלל שהטכניקה גרועה, כי הטכניקה מצויינת אבל אי אפשר להסתמך רק על טכניקה.
צריך מורה , צריך מסגרת , צריך דרך.
ושוב המסגרת והמורה הם לא "האמת".
האמת נמצאת אי שם , כשתגיע תדע , צופי פרצופי , אבל עד שתגיע אתה צריך לפחות איזה כלי שייתן לך אינדיקציה שאתה בתנועה.
אוקיי?
עניתי?
איהו?
פורסם ב-26 ביוני 2016,ב-כללי, מדיטציה. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.
מעל ומעבר 
ברוכים הנמצאים, רוב תודות על התשובה.
תראה מה זה, בדיוק השבוע נחשדתי בכך שאני תלמיד 'מובהק' שלך. אתה בטוח תופס מעצמך מורה וסמכות רוחנית, אך מצטער, אני כבר לומד מפי צדיקים אמיתיים.
כולם אמרו לי את זה. זאת אומרת, לא בדיוק ככה, אבל באותה קונסטלציה. המזרוחניק שנשוי לאחותה של אשתו של אחי כתב לי כך: '"עולם הפוך ראיתי.."עליונים שהם תחתונים וכן הפוך…מופיע בגמרא לצערי לא זוכר ציטוט.
ידידי, אכן מוכשר אתה אכן בשל אתה, אומנם כל תלמיד ששפתותיו לא נוטפות מר (מרירות) תכווינה…מצא לך רב והיפטר מן הספק\ אתה בשלב של בירור זהות, אשריך וטוב לך יוצא אתה מהעדריות הגסה שבה הרוב נמצאים, זהו שלב קריטי שבו נצנוצי תשובה כבר כלפי חוץ גלוים, אומנם דע לך ללא דרך זהו עובר המצב ובמרוצת הזמן הדברים לצערי שוכחים, לכן המלצתי היא כזאת:
מצא לך רב, שיוביל אותך לפי תכונת נפשך, אוסיף ואומר שאין אני חפץ שתהיה "קוקניק" או ברסלבי, וכו' אם אתה מרגיש שיש לך נטייה לצורה כזו או אחרת לך על זה-עד הסוף אל תהיה תקוע באמצע, ודע לך שזה "ואן ווי טיקט"…מהפינה הקטנה שלי אשמח ללמוד ביחד ולהסביר, ברור לי גם שככל שתמשיך הלבושים החיצונים שלכאורה זהים לי ולמה שמכונה מזרוחניק יתמוססו ויעלמו,יש להפריד בין הנושא את הדבר לדבר עצמו.. כל זאת בהתאם לרצונך כמובן
ולסיום- תורה לומדים מרב!
בע"ה
ועד איזה פעם אחת כשהייתי בהר המנוחות, יש איזה בטלן חרדי שיושב שם באופן קבוע, וכשסיפרתי לו על הסלידה האיומה שיש לי מרבנים הוא התחיל לבזות אותי ולצחוק עליי – ואמר לי שאי אפשר להיות בברסלב אם אין לך רב. 'יש את הרב ארוש, יש את מורגנשטרן, יש את הרב שכטר בלה בלה בלה'.
אתה אולי לא ברסלב ולא מתעסק בברסלב, אך אתה יודע כמוני ממש שהיסוד של החסידות הוא ההתקשרות לצדיק.
והצדיק כידוע, הוא איש חי. מה אתה טוען בעצם, שרק יחידי סגולה יכולים להתקדם ולצמוח בעזרתו של הצדיק בלבד? הגיוני, אני מסכים. לא כולם יכולים, בדיוק כשם שלא כולם יכולים להתחבר עם רוח המחבר כשהם מעיינים בחידושי התורה שלו. למעשה, התורה שהרוב לומדים אפילו לא עולה למעלה, בטח אם הם לא מקושרים לצדיקים אמיתיים.
וברור, ברור, הדרך והמורה הם לא אמת. אך בסוף כל הנחלים באו אל הים.
אני לא חושב שמישהו יכול להקנות לאחר דרך. זאת אומרת הוא יכול, אבל רוב הסיכויים שזה רק ירחיק אותו מן האמת.
הייתה תקופה שהתפללתי הרבה על העניין הזה, של להתקרב לאנשי אמת ולאיזושהי דרך ומסגרת. ככה כתוב, ככה אומרים, כך עשיתי. פעם אחת כשהתפללתי תפילה רכה וענוגה לפני האדון ברוך הוא, בדיוק על העניין הזה, שמעתי רחשים מוזרים. הפסקתי את התפילה והישרתי את המבט שלי. מבין השיחים יצא לו דוס מדובלל שהתקרב אליי בזהירות, חיטט בכיסיו, והגיש לי מדבקה.
הוא היה נורא מוכר לי, לא זכרתי מאיפה. הרגשתי שראיתי ושמעתי אותו איפשהו. הוא אמר לי את שמו, ובבית חיפשתי בגוגל ונזכרתי מי זה. זה היה שרון תל צור, זה שמופיע עם הסבא בכל מיני סרטונים ביוטיוב.
אני חושב שרבי נחמן שלח לי מדבקה מן השמיים. על המדבקה, אגב, כתוב 'ועליך אמרתי האש שלי תוקד עד ביאת המשיח'. המקום שאני מתפלל בו הוא בפרדס מבודד, והפינה הקבועה שלי היא בשביל נסתר ואף אחד לא עובר שם, או מתקרב לשם. והופיע שם מישהו, ולא רק שהופיע, זה היה שרון תל צור. באותה התקופה גם קניתי מאיזה בסטיונר בירושלים את אב"י הנחל. מה גם, איך הוא בכלל ידע שיש לי קשר לרבי נחמן? סתם עמדתי שם כמו אידיוט והסתכלתי עליו. טוב, אני אפסיק עם השכנועים העצמיים האלה. הלאה.
אני לא יודע מה היא האינדיקציה לעלייה והתקדמות, אך אני יודע מה היא האינדיקציה לנפילה וירידה.
'רבים מכאובים לרשע'. כשאדם סוטה מן הדרך שלו, מן האמת, כואב לו. זאת דעתי. הנשמה נותנת את אותותיה, צריך להקשיב לה. זה השורש הרוחני והעניין של 'ונקתה ונזרעה זרע'.
כחלק מהאובססיה שלי בנושאים שקשורים למיניות, אני יכול לספר לך שאישה נושאת בתוכה את המטען הגנטי של כל גבר שהיא שכבה איתו. היא בעצם נושאת חלק ממנו בתוכה. מטריד, אבל מעניין. לתופעה הזאת קוראים Microchimerism. זה המחקר: http://www.amjmed.com/article/S0002-9343%2805%2900270-6/abstract
ברגע שגבר בועל אישה, וברגע שהוא שופך בתוכה את זרעו, הוא מותיר בה חותם ורושם. זו עובדה ביולוגית ואנרגטית פשוטה ביותר. כידוע, בטיפה יש חסד וגבורה, ודעת כוללת חסד וגבורה. אני טוען, שברגע שאדם 'נבעל רוחנית' ונכנסת לתוכו דעת שלא שייכת אליו ולא טובה לו, הוא מתייסר. או כשאדם לוקח דעת שלא שייכת לו. אפשר גם לקשר את זה לעניינים של רשע בר דעת וכו'. לכן כיפור העוון על הסטייה מן הדרך הוא בושה ווידוי, כי עיקר התשובה על ידי הבושה ועל ידי האמת.
כפי שזרעו של הגבר ומטענו הגנטי נשאר בתוך גופה של האישה, כך גם הצדיקים באמת חיים בתוכנו ובקרבנו, כי הדעת שלהם מותירה בנו חותם ורושם. הדעת שלהם נודדת מאחד לשני, לאו דווקא בצורה ישירה. לפעמים גם על ידי מלבושים ורמזים.
נשים בדרך כלל רוצות קשר מחייב ורציני. מה קורה כשהן נגררות לשכב עם מישהו שהן לא באמת אוהבות וקשורות אליו בפנימיות נפשן? בהרבה מן המקרים הן מצטערות ובוכות ומתייסרות על כך. העניין הוא פשוט, ברוחניות צריך לקחת אך ורק ממי שאנחנו באמת אוהבים ומרגישים קשורים אליו בפנימיות הנפש שלנו. למה? כי המטרה היא לא לקחת רק ידע יבש וחכמה בלבד. אלא לנשוא ולעבר את הדברים בתוכנו, ולהפרות אותם על ידי התרוממות הרוח והדעת ולחדש אותם. לספוג אותם לנימי נפשנו, לדמנו. ומה שלא שלנו, או יכול להזיק, אסור לספוג פנימה.
פעם הייתי טועה במילה 'זונים' ב 'אל תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם'. חשבתי שזה זנים, ולא זונים. מסתבר דווקא שצדקתי. זנים זה נכון מאד. מי שמחפש בחוץ, מי שמחפש משהו או מישהו להיות תלוי בו, מציאות נעלית יותר, איזה גורו, הוא מחפש אוכל. ועליו נאמר 'בטן רשעים תחסר'. כי לא משנה כמה הוא יחפש בחוץ, הוא לעולם לא ימצא, ולכן תחסר, ורבים מכאובים לרשע, כי החסרונות לעולם יהיו שם.
רבי שמעון בר יוחאי אמר, בעל תשובה – אין לו להיות תלוי אלא במי שאמר והיה העולם. וזה עד נאמר בתקופה שבה אשכרה היו רבנים אמיתיים ולא כל מיני מטורללים ומפורסמים שקרנים. מורה יוצר תלותיות, בין משמעותית ובין מזערית. זו עדיין תלותיות, ותלותיות בבשר ודם זה מסוכן. כולם מחפשים אחר הבשר ודם שיושיע אותם, את הבטחון ואת הודאות, את הקונספציות ה'נכונות', וזה לא מוביל לשום דבר אמיתי בדרך כלל. רק לרשת של דמיונות ואשליות. זה מצריך אומץ להיות לבד, אך אסור לפחד.
אני אומר על הפסוק 'כי הנה אויבך ה', כי הנה אויבך יאבדו', מי הם אויביו של ה'? כמעט כולם. האנשים, האגו, השקרים, אלה הם האויבים של ה', ואותם צריך לאבד. ברגע שהאויבים של ה' נאבדים, האדם יכול לחיות באמת. 'עליך הורגנו כל היום'. לא הורגנו, אלא הרגנו. צריך להרוג כמעט את כולם, אין מה לעשות.
ברגע שאדם מנקה את עצמו, הוא מוכן לקבל דברי אמת. בסוף העשבים השוטים הם טובה גדולה, ומי שממית את עברו ואת עתידו, זוכה לתורה. ועל כך נאמר, 'אין התורה מתקיימת אלא במי שממית את עצמו עליה'. מי שממית את עצמו, ומשתמש בדשן בכדי להפרות את הקרקע.
כל מה שנצרך זה אמונה. ואמונה ואמת, כולא חד. איך רבינו כינה את יראת הרוממות? אמונה, אמת. זו האמת. אפשר לראות אותה מרחוק, אין צורך במורה. האמת היא להיות טוב ואמיתי, לחרוט על הלב – איזון ואמינות. ואז, גם אם נכשלים או מצליחים, נשארים רגועים ונכונים. כל אשר בכוחך עשה, ולבך לשמיים. כשהלב מכוון לשמיים, האדם כבר נכנס לתוך עולם האמת. ברגע שלבו מכוון לשמים, הוא יניח להכל לקרות. בין הצלחה, בין כשלון, הוא יעשה כל אשר בכוחו, ויניח להכל לקרות. כשאדם אמיתי, ומצרף שם שמיים בכל דרכיו וצעדיו – כל צעד ושעל הוא תיקון גדול.
וברגע שמניחים להכל לקרות – מתחילים לנוע. אם לאדם יש שדה טוב, אין לו מה לדאוג פן תאחר הבשלתו. אם תהיה ראוי, אם תהיה טוב, הכל יבוא על מקומו. לכן שהלב לשמיים, הכל נכון. לא מתעסקים בתועלת וברווח, לא נכנעים לסיפוקים מידיים, לא קורסים מצרות ולא מתעוותים מהצלחות. האדם תמיד זוכר את האמת. ועיקר היצר הרע, מה הוא? השכחה.
התבודדות היא שגיאה ולא שגיאה, אבל לא שגיאה. נכון, ממילא אין לי הרבה גירויים חיצוניים שמסיתים אותי משאלות על התכלית – אך ההתבודדות עבורי היא שחרור, אני מול היקום, אני מול האלוהים. לכאורה, היא לא הייתה אמורה להיות כל כך משמעותית מפאת אורח החיים שלי, אך ככה זה. אני מתבודד מתי שבא לי, ומתפלל מתי שאני רוצה, כך שאני לא הופך את זה לטקס קבוע ושגרתי. והתבודדות היא לאו דווקא שיחה עם אלוהים, אלא גם שיחה עם עצמך, מונולוג, או שמא דיאלוג פנימי עם עצמך.
מעבר לכך, אין מה לעשות, אלוהים מעריך רצון טוב ונכונות. והוא ישקט ומי ירשע, ויסתר פנים ומי ישורנו?
יש אנשים שככל שהם ישקרו יותר, כך הם יצליחו וישגשגו יותר. כי לא אכפת להם והאמת לא מעניינת אותם, כך שאלוהים נותן להם את הדבר הכי טוב עבורו, להמשיך להתקשר לשקרים עד שהם ידבקו שם ואז לא יודע מה יהיה איתם.
אנשים טובים לעומת זאת, ככל שהם ישקרו יותר, כך הם יכשלו ויסבלו יותר. כי תכלית הכוונה הפנימית שלהם היא תמיד הפוכה, הם רוצים את האמת, אכפת להם. אנשים טובים שטועים או נופלים, מהשמיים ישר ממהרים להציל אותם ולשפוך עליהם הרהורי תשובה.
כל רצון טוב הוא טוב, כל תנועה, כל כוונה כנה ואמיתית. בסוף, הכל מתקבץ ומתקמץ יחד ומאיר באלומה גדולה ובוהקת.
גם אם אדם הוא בודד ועני ומסכן, ומתו לו כל עשר הספירות של הקדושה, דין גרמא דעשיראה ביר. התבודדות היא כמו קוסטא דחיותא דלבא, כמו עצם הלוז. זה משאיר לך מעט חיים, על כל פנים.
אני תוהה לעצמי, מה נחשב בתור הצלחה רוחנית? רווח, תהילה, עמדה? השבחת דרך ועצות עבור הדורות הבאים? נו, אז רבי נתן והשאר סבלו ייסורים ומכות שאין לשער, אך בלעדיהם לא הייתה נשארת ברסלב. אלן וואטס כמדומני היה אלכוהוליסט כבד. אותי הוא לא ממש מעניין, אך אני מניח שיש אנשים שיונקים מהדברים שלו. וכמוהו יש עד לא מעט מורים רוחניים שהיו מכורים או אומללים או נמצאים בצרות וחולאים אחרים. עם כל הדיבורים היפים על האמת והסאטורי, האמת היא שאפילו מורי הזן הגדולים ביותר לא היו חפים מצרות ודאגות ומשברים מתמשכים.
נאמר והאדם שחרר את התודעה שלו מכל כבלי ההונאות ומכל שביבי האגו, ונהפך להיות חלקיק של אמת בעולם הזה. הוא נקי, הוא חופשי, הוא מאושר. האם זו היא הצלחה? מה עם להותיר את דעתו בעולם? ברסלב יש עניין גדול מאד עם כך שהאדם ישאיר את הדעת שלו בעולם הזה, שיתיר חותם ורושם ואל תהיו עצים יבשים וכו'.
מהצדיק אפשר לקבל את 7 הכוחות שמוזכרים במעשיית הקבצנים. לא יודע אם כל אחד יכול, אבל אפשר לקבל. אפשר לקבל ראייה רוחנית, אפשר לקבל להחזיק במקום את כל הצרכים והתנועות של האנשים, אפשר לקבל. אחד יקבל ראייה רוחנית, אחד יקבל יכולת קליטה והבנה, כל אחד והונו ודגלו.
יש גם אנשים שלא מקבלים כלום, מי כמוך יודע.
אבל, גם לאדם יש ראייה רוחנית, ויכולות קליטה, התודעה שלו יכולה להתפתח ולמוח מעלה מעלה, ועדיין יהיה לו מאד קשה להגשים ולקיים את מה שהוא רואה ומרגיש, וזו בעיה לא פשוטה.
יש לי מספיק אינדיקציות שאני בתנועה. תמיד הסתפקתי על עצמי בעניין הזה, ותמיד חששתי ודאגתי, וגם היום אני תמיד דואג וחרד בתוכי. אך האמת היא שכבר מזמן הרגשתי ש3 טיפות מן הצדיק נמזגו בדם לבי.
אני נשבע בשם המאציל העליון, שרבבות של פעמים נתקלתי בדיוק בדברים שחוויתי ועברו עליי בספרים. רעיונות ועקרונות רוחניים שרשמו צדיקים וחסידים, ואפילו שיחות של רבי נחמן בעצמו. וכל זאת, עד לפני שקראתי בכלל בספרי ברסלב. אם ישנו מישהו שיכול להכיר בערכם של הדברים והרעיונות, אני הוא. כי חוויתי על בשרי וביררתי זאת. אני לא צריך הוכחות לאלוהים או לצדיק, כי אני רואה בחוש מה שהם פועלים על הנפש שלי. אין פה שום מקום למקריות או תירוצים אחרים, נכנסו בלבי ובמוחי שיחות ורעיונות וחייתי והלכתי עם הדברים האלה, ורק בסוף קיבלתי גושפנקאות מן הספרים, ולא להפך.
מכל מקום, אני לא מרבה בקריאה בספרים, לא משום שאני לא רוצה, אלא משום שאני עצלן ובטלן ומעייף אותי הדבר. אני דוגל ומאמין ב'לימוד של חסד'. היינו, שריבון העולמים יפגיש אותך עם הדברים הנצרכים לך בכל עת, וסך מכלול הדברים שתעבור יתקשרו לכדי תמונה אחת. והמבין בלבו יפיק מכך תועלת רבה. זה המשמעות של הפסוק 'הבוטח בה' חסד יסובבנו'. מי שמאמין באמת, יתנהל על מי מנוחות ויגיע לאמת.
מורה זה אכן דבר חשוב מאד. כי בטח כשמתקדמים, יש אינסוף מלכודות וטעויות שאפשר ליפול אליהן. הדרכה זהירה והנחייה קפדנית זה מאד חשוב, וככל שמגיעים למדרגות גבוהות היותר, הצעדים חייבים להיות זהירים ומדודים ביותר, כי כגודל האורות גודל הדינים וכגודל האורות זהירות הצעדים. אך שוב, מי שקול הצדיק בלבו, וה' איתו, אולי יקח לו יותר זמן, אולי הוא יפול ויכאב, אולי יחטוף כמה נשיכות, אולי יכנסו כמה גזלנים ורוצחים וכלבים, אף סוף דבר הוא יקום ויתנער מהאבק והאפר. אולי הדרך תהיה ארוכה יותר, קשה יותר, אך מעולם בחרתי בקשה ובהרסני יותר, כזה אני.
ה' נתן בלבי מעט בינה ודעת לראות מה לעשות. אני יודע את מקומי. אני רק צריך לפעול, לעשות. לא לתהות על שאלות כאלו ואחרות, לא לתכנן ולחשוב. לפעול. עכשיו, מיד. להיות כאן, עכשיו. זה כל העניין. לא להחמיץ את כל חווית החיים על הבלים ושטויות. מזג השווה, זה כל העניין, מי שמגיע למזג השווה, שרצונו ומרצו שווים, נפתחים בפניו שערי הנאורות שורה עליו רוח החיים, בעזרתה הוא יצליח.
זה מה שרבינו רצה ורוצה. שאנשים יצליחו רוחנית, חברתית, וגשמית. השילוש הקדוש, גוף, נפש, וממון. איני יודע אם בברסלב יש איזשהי תכלית או מטרה, אך אני יודע מה רבינו מלמד ומנחיל.
לאחוז בשני הקצוות תמיד. להיות מודע ולא מודע, לזכור ולשכוח, להיות רך ולהיות עז, ולהצליח. לעבור את כל מה שצריך לעבור במתחמי הקדושה, ולהניח להכל לקרות. העיקר זה טהרת הלב. אם היינו מסירים מלבנו קנאה, שנאה, תחרות, שררה, מלכות, רעות לבב, היינו נכללים אחד בשני והכל היה יופי טופי.
מה נאמר, ההגונים מפלסים את דרכם בפשטות ובענווה. עיקר היהדות היא תמימות ופשיטות. לראות מבעד לכל השקרים והתעתועים והאשליות של העולם הזה, ולא לשתף איתם פעולה. ועיקר היהדות היא עזות דקדושה. לא לפחד. לא להיות דחיין כרוני, ולא להסתפק ולתהות על עצמך, לא להיות הססן ופחדן, אלא עז כנמר, כנגד כל הבצלאלים וכנגד כל הארושים וכנגד כל העולם כולו.
אני לא יודע למה התקרבתי לרבי נחמן. לא מעניין אותי. לא בחרתי בכך, כך קרה. אני יודע בודאות שזה לא מקרה ושאני לא שוגה בדמיונות, וגם על כך מצאתי גושפנקא בסופו של דבר, למרות שבאמת אני צריך להאמין בעצמי הרבה יותר ולסמוך על רגשותיי ורצונותיי ומחשבותיי קצת יותר.
מה אומר, תמיד אלה שהתקרבו לרבינו היו אנשים טובים ומעולים, מאלה שרוצים לעשות משהו טוב ומשמעותי בעולם, מאלה שיקריבו את עצמם למען הזולת כהרף עין. בעייתם הייתה, ונשארה, ספקנות, פחדים, הססנות, דחיינות, בחירות מוטעות, פספוס הזדמנויות מידי השמיים. צריך להאמין באמונה יתרה, ולהיות עזקים בקדושה מאד, וביחד עם עקשנות גדולה ולהיות חזק בדעת ואמיץ בלבב, לבטח תבוא ההצלחה.
בקיצור, לך וליתר החקיינים של אושו הנרקומן והשקרן, שלא חידש מאומה ונראה כאילו גנב את דבריו מן החסידות – ואת הקונדוליני גנב מהצ'י קונג הסיני ותורות המין הטאואיסטיות [כמעט אותם עקרונות] אני ממליץ להתפלל ולהשתדל יותר.
דרך צלחה.
אהבתיאהבתי
צופי חרצופי
שאלת את עצמך שאלה מצויינת
מה נחשב בתור הצלחה רוחנית?
התשובה היא שעד לא יודע את התשובה, אתה לא יודע כלום.
אתה יכול להשאר עם הרבנים שלך והספרים שלך והציטוטים ועם הקוקואים מברסלב למשפחותם.
אתה יכול.
אבל תזכור , הם לא השיגו כלום וגם אתה לא תשיג.
אני עני ובודד, אמר סייזי לסוזאן.
גם סוזאן עני ובודד
גם אני. לגמרי עני, לגמרי בודד.
את הכשלונות שלי אני משאיר אחרי, את ההצלחות אני נושא עימי לכל מקום.
אהבתיLiked by 1 person