רבי שמעון אוהב את האח הגדול

קוראים וקוראות,
זה יום ההולדת שלי, העברי והייתי רוצה לעשות איזה שיעור קטן ליום הולדת.
אז היום אני בן ארבעים ושבע, וזה אומר שאני נכנס לשנתי הארבעים ושמונה שבגימטריה ארבעים ןשמונה זה מח.
כאילו זו אמורה השנה שאני אקבל שכל ותבונה .
אף פעם לא התלוננתי על העדר שכל , ולפעמים אפילו עודף שכל יכול להיות בעיה.
אז שתדעו בזמן אני לומד מדיטציה ומודעות אצל אנשים מאוד נחמדים שאולי ההורים שלהם היו יכולים ללמוד אצלי בשנות התשעים, כשאני לימדתי.
כאילו , הם נחמדים ויודעים הרבה ויש להם ניסיון , אבל איפה הם ואיפה אני.
לפעמים , אחרי איזה מפגש אני רוצה להגיד להם ככה
"לא יעזור לכם, העולם חרא ואלוהים שונא אותכם"
האמת שהוא במיוחד שונא אותי, כי אני פקחתי עיניים.
תשמעו מה שקרה לי.
אתם יודעים שאני ואישתי נפרדנו? כן היא עברה למאה שערים ועכשיו היא מאושרת.
אני שמח בשבילה שהיא מצאה את מקומה , אבל בוודאי שאני לא חש מחוייבות להיות נאמן לה או משהו.
הדבר האחרון שנראה לי נכון או צודק במקרה הזה , זה לדבר על נאמנות.
כבר הרבה שנים שלא הייתה לי זוגיות.
בכל מקרה הייתי באוקראינה איפשהו והגעתי בלילה למלון והלכתי לאכול במסעדה, איזה סלט .
בקיצור , איזו בחורה חביבה מתחילה לדבר איתי ואנחנו מדברים בערך שעה והיא צריכה ללכת, אבל היא מבקשת להפגש איתי למחרת בערב.
תכלס לא התאים, הייתי צריך להגיע לטיסה שנמצאת מאות קילומטרים משם.
אבל לא נתתי לזה להפריע לי וקבעתי איתה.
מגיע הערב והיא שם והיא שמחה מאוד לראות אותי ואז מה שקורה שעוברת איזו בחורה ועושה לה פרצוף ואיכשהו היא נעלמת.
אני מחכה לה איזה רבע שעה ואז עולה לחדר ומסמס לה "אני עוזב"
אני מקבל ממנה הודעה ברוסית "תתקשר אלי"
אני מתקשר ומה מסתבר? היה לה חבר, היא נפגשה איתי מאחורי הגב שלו ועכשיו מישהו הלשין עליה שהיא יושבת בבר עם גבר זר והחבר שלה אמר לה "טוסי הביתה"
והיא מיסכנה.
אני הייתי הרבה יותר מסכן, כי במקום בצהריים נאלצתי לצאת מהעיר בעשר בלילה וכמעט נהרגתי. פעמיים נרדמתי על ההגה.
עכשיו דמיינו לעצמכם שהיה הולך לי והייתי מגיע למצב אינטימי עם הרוסיה החביבה.
אתם יודעים מה היה קורה?
למדנו סקסולוגיה קבלית.
זה היה יכול להיות נס.
מצד בחורה מסכנה , שמרוויחה איזה מאה חמישים דולר וכל מה שמחכה לה בחיים זו עבודה קשה וניצול ואומללות ומצד שני, אני לא אתחיל להחמיא לעצמי.
כמו שאומרת הכתובת המפורסמת בשירותים

those who know me, know me well

עכשיו , הבחורה לא מכירה אותי, הכל כל כך אקראי, אתם תופסים בכלל מה קורה כאן, איזה מפל אנרגיה? כמו שבועיים של גשם כבד בסהרה, כמו איזה קבצן שמוצא מזוודה עם מליארד דולאר. העולם משתנה כשקורה כזה דבר , עולמות משתנים, וזה לא בגללי , זה האלגברה של המטאפיזיקה.

אבל תראו מה אלוהים עשה? כהרגלו הוא בא ואמר "הנה , אני החזק ואני עושה מה שבא לי" ובכל הסיפור עם החבר וההלשנה הוא בחר באנטרופיה. זה לא שאני מילל שלא נתנו לי לנצל איזו בחורה מבולבלת, היא התחילה איתי וכמו שאני מכיר את עצמי, אם היה קורה מה שהיה אמור לקרות , למחרת בבוקר הייתי קונה לה טבעת.
הייתה חנות ממול, בדקתי.

אוקיי, אנחנו עדיין ביומולדת שלי, איזה כיף, ואני שואל אתכם איפה אנחנו שוב נתקלים בסיפור הזה, שאלוהים שונא את האנשים?

אז רואים את זה בספר "דברים".
שימו לב לזה, משה רבינו עליו השלום אומר את המשפט הבא:

וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ, בְּשִׂנְאַת יְהוָה אֹתָנוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם–לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַשְׁמִידֵנוּ.

זה כשהוא מדבר על חטא המרגלים, אבל האמת היא שגם בחטא המרגלים, אף אחד לא טען את זה. משה במדרגה שלו, הצליח להבין את זה, לכן הוא מזכיר את העניין הזה של שנאת אלוהים.
הרי מה אלוהים בעצם רוצה?
הוא "יוצר", יש לו "חזון" ואנחנו כולנו הצבעים אצלו על המכחול. עכשיו אוי ואבוי, אם איזה צבע פותח הפה, חוצפה שכזו.
דרך אגב, זה גם מסביר לנו איפה היה אלוהים בשואה, הוא היה איפה שהוא נמצא תמיד. השואה היא בחירה של אלוהים, לא סתם קוראים למוזיאון של השואה "יד ושם", ברור מאוד שזה "יד" ו "השם"

אם תשאלו אותי , ברור לגמרי מי כאן האשם.

אוקיי, כל העניין הזה שלי ברוסיה מחזיר אותנו לבעל השמחה, לא אלי אלא לרבי שמעון בר יוחאי.
אם נקרא את הסיפור של רבי שמעון , נראו בדיוק את אותו הדבר, את השנאה הזאת של אלוהים וכרגיל , רואים את השנאה הזאת מתבטאת ביחס של אלוהים לאנשים ברמה רוחנית גבוהה.
אז מה קורה אצל רבי שמעון? כולם יודעים, נכון? לא נכון.
אנשים קוראים את הסיפור כמו דתיים ודתיים לא יודעים לקרוא, אז בואו נקרא אותו פעם ביחד , כמו שצריך.

פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס

רבי שמעון כאילו מעביר ביקורת על הרומאים אבל בעצם, החץ שהוא יורה פוגע ישר באלוהים, זוכרים, "אני הכבדתי את לב פרעה", אלוהים משתמש עכשיו באימפריה הרומית והוא לא מסכים לשמוע ביקורת.

אז מה קורה לרבי שמעון ? הוא חוטף עונש, נכון? שלוש עשרה שנים במערה עם חרובים, יותר גרוע מהכלא התאילנדי.
ומה קורה בסוף ?

שמע ר' פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה, עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה, חזי דהוה ביה פילי (בקעים) בגופיה, הוה קא בכי וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה, א"ל אוי לי שראיתיך בכך, א"ל אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך

טוב , לא כולם יודעים כאן ארמית אז ככה, אחרי שרבי שמעון היה במערה ולא התרחץ , לאן הוא חוזר? אל חמי טבריה, אל בית המרחץ הרומי. זו הדרך שלו להגיד לאלוהים שהוא הבין את המסר, עכשיו הוא יודע שאלוהים צודק כשנתן לרומאים לשלוט.
רבי שמעון חזר בתשובה, רבי שמעון אוהב את האח הגדול.

יאללה, אז אני אאחל לעצמי יום הולדת שמח ולקוראי היקרים אני אאחל שבת שלום, שבת מנוחה.
לפחות זה.