רבי שמעון אוהב את האח הגדול

קוראים וקוראות,
זה יום ההולדת שלי, העברי והייתי רוצה לעשות איזה שיעור קטן ליום הולדת.
אז היום אני בן ארבעים ושבע, וזה אומר שאני נכנס לשנתי הארבעים ושמונה שבגימטריה ארבעים ןשמונה זה מח.
כאילו זו אמורה השנה שאני אקבל שכל ותבונה .
אף פעם לא התלוננתי על העדר שכל , ולפעמים אפילו עודף שכל יכול להיות בעיה.
אז שתדעו בזמן אני לומד מדיטציה ומודעות אצל אנשים מאוד נחמדים שאולי ההורים שלהם היו יכולים ללמוד אצלי בשנות התשעים, כשאני לימדתי.
כאילו , הם נחמדים ויודעים הרבה ויש להם ניסיון , אבל איפה הם ואיפה אני.
לפעמים , אחרי איזה מפגש אני רוצה להגיד להם ככה
"לא יעזור לכם, העולם חרא ואלוהים שונא אותכם"
האמת שהוא במיוחד שונא אותי, כי אני פקחתי עיניים.
תשמעו מה שקרה לי.
אתם יודעים שאני ואישתי נפרדנו? כן היא עברה למאה שערים ועכשיו היא מאושרת.
אני שמח בשבילה שהיא מצאה את מקומה , אבל בוודאי שאני לא חש מחוייבות להיות נאמן לה או משהו.
הדבר האחרון שנראה לי נכון או צודק במקרה הזה , זה לדבר על נאמנות.
כבר הרבה שנים שלא הייתה לי זוגיות.
בכל מקרה הייתי באוקראינה איפשהו והגעתי בלילה למלון והלכתי לאכול במסעדה, איזה סלט .
בקיצור , איזו בחורה חביבה מתחילה לדבר איתי ואנחנו מדברים בערך שעה והיא צריכה ללכת, אבל היא מבקשת להפגש איתי למחרת בערב.
תכלס לא התאים, הייתי צריך להגיע לטיסה שנמצאת מאות קילומטרים משם.
אבל לא נתתי לזה להפריע לי וקבעתי איתה.
מגיע הערב והיא שם והיא שמחה מאוד לראות אותי ואז מה שקורה שעוברת איזו בחורה ועושה לה פרצוף ואיכשהו היא נעלמת.
אני מחכה לה איזה רבע שעה ואז עולה לחדר ומסמס לה "אני עוזב"
אני מקבל ממנה הודעה ברוסית "תתקשר אלי"
אני מתקשר ומה מסתבר? היה לה חבר, היא נפגשה איתי מאחורי הגב שלו ועכשיו מישהו הלשין עליה שהיא יושבת בבר עם גבר זר והחבר שלה אמר לה "טוסי הביתה"
והיא מיסכנה.
אני הייתי הרבה יותר מסכן, כי במקום בצהריים נאלצתי לצאת מהעיר בעשר בלילה וכמעט נהרגתי. פעמיים נרדמתי על ההגה.
עכשיו דמיינו לעצמכם שהיה הולך לי והייתי מגיע למצב אינטימי עם הרוסיה החביבה.
אתם יודעים מה היה קורה?
למדנו סקסולוגיה קבלית.
זה היה יכול להיות נס.
מצד בחורה מסכנה , שמרוויחה איזה מאה חמישים דולר וכל מה שמחכה לה בחיים זו עבודה קשה וניצול ואומללות ומצד שני, אני לא אתחיל להחמיא לעצמי.
כמו שאומרת הכתובת המפורסמת בשירותים

those who know me, know me well

עכשיו , הבחורה לא מכירה אותי, הכל כל כך אקראי, אתם תופסים בכלל מה קורה כאן, איזה מפל אנרגיה? כמו שבועיים של גשם כבד בסהרה, כמו איזה קבצן שמוצא מזוודה עם מליארד דולאר. העולם משתנה כשקורה כזה דבר , עולמות משתנים, וזה לא בגללי , זה האלגברה של המטאפיזיקה.

אבל תראו מה אלוהים עשה? כהרגלו הוא בא ואמר "הנה , אני החזק ואני עושה מה שבא לי" ובכל הסיפור עם החבר וההלשנה הוא בחר באנטרופיה. זה לא שאני מילל שלא נתנו לי לנצל איזו בחורה מבולבלת, היא התחילה איתי וכמו שאני מכיר את עצמי, אם היה קורה מה שהיה אמור לקרות , למחרת בבוקר הייתי קונה לה טבעת.
הייתה חנות ממול, בדקתי.

אוקיי, אנחנו עדיין ביומולדת שלי, איזה כיף, ואני שואל אתכם איפה אנחנו שוב נתקלים בסיפור הזה, שאלוהים שונא את האנשים?

אז רואים את זה בספר "דברים".
שימו לב לזה, משה רבינו עליו השלום אומר את המשפט הבא:

וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ, בְּשִׂנְאַת יְהוָה אֹתָנוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם–לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַשְׁמִידֵנוּ.

זה כשהוא מדבר על חטא המרגלים, אבל האמת היא שגם בחטא המרגלים, אף אחד לא טען את זה. משה במדרגה שלו, הצליח להבין את זה, לכן הוא מזכיר את העניין הזה של שנאת אלוהים.
הרי מה אלוהים בעצם רוצה?
הוא "יוצר", יש לו "חזון" ואנחנו כולנו הצבעים אצלו על המכחול. עכשיו אוי ואבוי, אם איזה צבע פותח הפה, חוצפה שכזו.
דרך אגב, זה גם מסביר לנו איפה היה אלוהים בשואה, הוא היה איפה שהוא נמצא תמיד. השואה היא בחירה של אלוהים, לא סתם קוראים למוזיאון של השואה "יד ושם", ברור מאוד שזה "יד" ו "השם"

אם תשאלו אותי , ברור לגמרי מי כאן האשם.

אוקיי, כל העניין הזה שלי ברוסיה מחזיר אותנו לבעל השמחה, לא אלי אלא לרבי שמעון בר יוחאי.
אם נקרא את הסיפור של רבי שמעון , נראו בדיוק את אותו הדבר, את השנאה הזאת של אלוהים וכרגיל , רואים את השנאה הזאת מתבטאת ביחס של אלוהים לאנשים ברמה רוחנית גבוהה.
אז מה קורה אצל רבי שמעון? כולם יודעים, נכון? לא נכון.
אנשים קוראים את הסיפור כמו דתיים ודתיים לא יודעים לקרוא, אז בואו נקרא אותו פעם ביחד , כמו שצריך.

פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס

רבי שמעון כאילו מעביר ביקורת על הרומאים אבל בעצם, החץ שהוא יורה פוגע ישר באלוהים, זוכרים, "אני הכבדתי את לב פרעה", אלוהים משתמש עכשיו באימפריה הרומית והוא לא מסכים לשמוע ביקורת.

אז מה קורה לרבי שמעון ? הוא חוטף עונש, נכון? שלוש עשרה שנים במערה עם חרובים, יותר גרוע מהכלא התאילנדי.
ומה קורה בסוף ?

שמע ר' פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה, עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה, חזי דהוה ביה פילי (בקעים) בגופיה, הוה קא בכי וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה, א"ל אוי לי שראיתיך בכך, א"ל אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך

טוב , לא כולם יודעים כאן ארמית אז ככה, אחרי שרבי שמעון היה במערה ולא התרחץ , לאן הוא חוזר? אל חמי טבריה, אל בית המרחץ הרומי. זו הדרך שלו להגיד לאלוהים שהוא הבין את המסר, עכשיו הוא יודע שאלוהים צודק כשנתן לרומאים לשלוט.
רבי שמעון חזר בתשובה, רבי שמעון אוהב את האח הגדול.

יאללה, אז אני אאחל לעצמי יום הולדת שמח ולקוראי היקרים אני אאחל שבת שלום, שבת מנוחה.
לפחות זה.

הביתה בשמחה רבה

בעקבות הפוסט האחרון קיבלתי את השאלה הבאה

בצלאל היקר
הכל אור במקור (גם הכלי הוא אור במקורו).אם הבנתי נכון)ההבדלים הם במצבי הצבירה השונים(ואפשר להרחיב בענין אבל את זה אני משאיר לך אם תמצא לנכון)בתשובתך יש מקום להרחיב כיצד ההתערבות בהליך אם כבר הוא התהווה? .דרך אחת מתוך כמה יכולה להיות נסיון למחיקה מוחלטת של ההתהוות התודעתית שקיימת האם לזה כוונתך?

את השאלה הזו שמחתי מאוד לקבל, כי היא לא נוגעת לברסלב, זו כבר קבלה טהורה ואני שמח לדבר עליה.
אנחנו רגילים לחשוב על תהליכים כתלויים בזמן וזה מסיבה פשוטה.
אנחנו והחיים שלנו וכל מה שעובר עלינו נמדד בזמן

לכן המושגים שלנו תמיד מושפעים מהתלות בזמן.
אחד הדברים החשובים בידע הקבלי, הוא שההיווצרות הקבלית , אינה תלויה בזמן. בכלל לא.
כאשר אני אומר "כולנו באנו מהאור" , אני לא מתכוון להגיד שלפני עשרים שנה "היינו באור" והיום אנחנו "כאן".
זה לגמרי לא נכון.
תהליך ההאצלה מתרחש על הציר האנרגטי

כלומר, כל הדברים קיימים בוא זמנית בכל רמות האנרגיה.
אם לדוגמא ניקח תפוח, הוא עכשיו קיים בכל העולמות.
הוא קיים בעולם האצילות, הוא קיים בעולם הבריאה, הוא קיים בעולם היצירה , והוא קיים בעולם שלנו , בעולם העשייה.
זה לא שפעם הוא היה באצילות, הוא באצילות גם היום.
כך זה נכון לגבי כל הדברים.
מערכת החושים שלנו, המכשירים שלנו, יודעים להבחין רק בעולם אחד, בעולם העשייה , לכן כל המניפולציות שלנו מתרחשות בעולם הזה.
אנחנו נעים, אנחנו בונים ואנחנו הורסים.
זה לא אומר שאנחנו לא קיימים בעולמות הגבוהים יותר, אבל כיוון שאנחנו לא חשים בעולמות האלו, אנחנו מתעלמים מהם.

העיסוק בעולמות העליונים הוא בעייתי.
אנחנו לא מכירים אותם, וגם אם אנחנו קיימים בהם, אנחנו לא יודעים איך להתנהל בהם.

אולי מי שיכול לפעול בעולמות העליונים, הוא בעל כוח עצום, כי למעשה יש לו את היכולת לשנות את המציאות בעולם העשייה בלי סיבה נראית לעין.
ליכולת הזו קוראים כוחות על טבעיים, כי למעשה אלו כוחות שאנחנו לא יכולים לזהות בעולם העשייה.
אבל האמת היא, שמנגנון ההאצלה, הוא מנגנון מאוד טיבעי ומאוד עדין.
באמצעות המנגנון הזה, נוצר איזון הרמוני בטבע ובחיים שלנו ושמתרחשים סביבנו.
מהסיבה הזאת , כל פעילות בעולמות העליונים היא פעילות בעייתית ומסוכנת, ולמעשה היא הופכת יותר ויותר מסוכנת ככל שעולים בסדר העולמות.

מה הכוונה, התפוח קיים גם בעולם הבריאה וגם בעולם האצילות, אבל בעולמות האלו הוא לא נראה כמו "תפוח. הוא לא פרי, לא אוכלים אותו.
בעולמות האלו התפוח הוא יותר רעיון , הוא יותר מופשט.אפשר להגיד שבעולמות העליונים, התפוח הוא תהליך , הוא אנרגיה, הוא גל.

אם אני בעולם העשייה, אני יכול לקחת תפוח ולחתוך אותו או לקלף אותו.

בעולם האצילות, כל שינוי שאני אעשה בתפוח, יהיה הרב  יותר דרמטי. אולי בגלל שינוי כזה כבר לא יהיו תפוחים בעולם, אולי כל התפוחים יהיו רעילים, אולי התפוחים יסכנו בני אדם.

לכן, אתם יכולים להבין כבר למה מסוכן להתערב בדברים בעולמות העליונים. ייתכן שלהתערבות כזו יהיה מחיר יקר מאוד.

יש טענה כזו שיש אנשים כאלו שמסוגלים באמת להגיע לעולמות העליונים ולשנות שם דברים.

הטענה הזו אפשרית, לפי מה שכתב האר"י בשער הגילגולים בהקדמה א

ונודע כי האדם מקשר כל ד' עולמות אבי"ע, ולכן בהכרח הוא שיהיו בו חלקים מכל הארבעה עולמות

אבל למרות שזה אפשרי, זה מאוד מאוד נדיר.

לכן כמו שאמרתי, ברוב הדברים ניתן לטפל , בצורה סבירה, בצורה בטוחה , כאן בעולם הזה, בעולם התחתון.

כאשר מנסים להשפיע על עולמות אחרים, זה עלול לגרום לתוצאות מאוד מבהילות.

כולנו באנו מהאור

לגבי הפוסט האחרון נשאלה שאלה.

מה הסיכון?

אז התשובה היא כזו "כולנו באנו מהאור"

זו הנחת היסוד של הקבלה הלוריאנית.

אני לא מתווכח עליה, היא לא עניין של נכון או לא נכון.

זהו מודול שבאמצעותו המקובלים מבינים את העולם. זאת קוסמולוגיה, וישנן קוסמולוגיות אחרות, אבל כאן אנחנו מתעסקים בקבלה.

מה זה אומר?

זה אומר שהאדם הוא התלבשות של אור וגם הסביבה של האדם היא התלבשות של אור וגם העיתון שאתה קורא והקוקה קולה שאתה שותה , הם התלבשויות של האור.

הכל מגיע מהאור.

מה שאומרת הקבלה לעניין זה, הוא שכדי שאור כזה יתגלגל ויהפוך לבנאדם או לברווז או לפחית שימורים, אותו אור, או ניצוץ צריך לעבור תהליכים. צריך לעבור דרך.

זה מה שאומרת התיאוריה.

אז אם כן, איפה הסכנה?

הסכנה בכל מקום.

אם יש משהו או מישהו שיכול להשפיע על הדרך, כלומר על תהליך ההתהוות מתוך האור, הסיכון יכול להתרחש בכל הדברים בכל המקומות.

בגוף, בנפש, במדינה, במשפחה , בחשבון הבנק , בקרינת האולטרא סגול , ברעידות האדמה , בגלגול הקודם ובגלגול הבא.

זה מה שאומרת ברסלב, שהיא עובדת שם, ברבדים הגבוהים , ולכן הסיכון הוא סיכון גלובאלי.

כניסה לברסלב פירושה העמדת כל מה שידוע לך ושלא ידוע לך בסכנה, כי כל מה שנראה וכל מה שלא נראה , הכל מגיע מהאור.

זו התשובה.

סקסולוגיה קבלית – מה מקבלת האישה

אם לא נעשה את זה קצר , לא נעשה את זה בכלל.

אוקיי,

אנחנו אמרנו שמבחינה אנרגטית , בזמן קיום יחסי מין האישה נפגעת , כי היא נמצאת ברמה אנרגטית גבוהה יותר מהזכר ואילו האנרגיה המינית של הזכר, מכילה גם מטען של תסכול וניוון , שנובע מחוסר התפתחות רוחנית.

הדגם של יחסי מין רגילים בין זכר ונקבה לא מודעים נראה ככה.

לנקבה אין כאן מה להרוויח , תכלס היא רק מפסידה, לכן המילה "פיתוי" מתאימה כאן לשידול נקבה לקיים יחסים. מעבירים את הנקבה, תהליך שמזיק לה.

ברמת מודעות נחותה , אנחנו יכולים להגיד של נקבה ישנו אינטרס לקיים יחסים בשני מקרים

במקרה הראשון , היא מחפשת שליטה.

היא מעוניינת לנצל את הזכר ולהפיק תועלת מהיחס שלו אליה. צחוק הגורל הוא שבמקרה הזה, הנקבה דווקא מתעלית אנרגטית. ממש אפשר להגיד שאותה נקבה מבצעת עבודה רוחנית אמיתית ומצליחה בה, כאשר היא מבצעת סקס מניפולטיבי.

המקרה השני הוא מקרה פרטי יחודי של המקרהה הראשון.

כאן הנקבה נימצאת במצוקה קיומית . כאן  היא נמצאת בסכנה אמיתית או לפחות משוכנעת בזה. גם כאן, התודעה החייתית של הגבר, היא עדיין מספיק חזקה כדי לעזור לאישה מבחינה רוחנית.

זו הסיבה שמדינות רבות מתקשות לאסור את הזנות.

הזנות היא דבר מתועב ומרושע, אני מתנגד לה באמת. היא רוצחת את הנשמה, הרבה לפני שהיא מחסלת את הגוף, אבל אנשים טוענים שלמרוות הכל, יש הצדקה אנרגטית לאישה שמקיימת יחסי מין כדי לשרוד.

עם הטענה הזו , חייבים להתמודד וההתמודדות היא כזו:

כלומר , אנחנו אומרים שגבר שבועל את האישה שמועסקת  בזנות , אינו מחפש התרבות ולא משפחה. הוא רק מחפש פורקן לאנרגיה הרוחנית המתוסכלת שלו ולכן ברור מהדיאגרמה שהאישה כאן נפגעת ונפגעת קשה.

עד כאן דיברננו רק על אנרגיות.

עוד לא הגענו בכלל לקבלה, אבל לפני שאני מתקדם הלאה , אני רוצה להשאיר זמן לשאלות.

כל הצללים כולם

אז היה הפוסט הזה של תומר פרסיקו על מרן הבית יוסף וקשריו עם ישויות בתחום הקבלה.
טוב , אני מכבד מאוד את ד"ר פרסיקו ועבודתו ואני אוהב לקרוא מאמרים שלו.
מצד שני , הוא אקדמאי והוא חוקר דברים במימד האקדמי, בודק מקורות , עושה השוואות , רושם סיכומים ואנחנו , ראבאק איתנו, העבודה שלנו אחרת לגמרי.
אנחנו צפים בלי משוט במרחבי התוהו ובוהו הקוסמי, לפעמים מצליחים לנשום אויר צח , ובדרך כלל יורקים מים או יורקים דם.

אז תומר מזכיר תופעה שבעיניו היא מאוד הגיונית.
הוא מדבר על זה שיוסף קארו ז"ל עסק בשני תחומים שלכאורה שונים זה מזה לגמרי.

תחום אחד הוא פסיקת הלכה והתחום השני הוא קבלה מעשית עמוקה, שכללה תיקשורים שונים, קבלת אורחים מעולמות אחרים , ווקבלת חזיונות מאוד דרמתיים.

אז יש אנשים שבאמת מתפלאים.

מצד אחד אחד רב רציני , פוסק ותלמיד חכם וכל זה.

מצד שני, אדם שמתעסק בנושאים מיסטיים , מעורפלים ומשונים.

לנו זה לא מוזר, כי אנחנו עוסקים גם אנחנו במיסטיקה ובחזיונות וכל אלו , מצד שני ברור לנו למה העניין מוזר, כי אנחנו לא רבנים רציניים ולמעשה לא רציניים בכלל.

אז זה מה שתומר כתב, ואני לא נכנס לזה, כי הם מתעסקים בחשיפת כתבי יד וחשיפת היפותזות ואני מתעסק בכלים רוחניים ובשימוש בהם ואין שום קשר.

מה שכן, התחלתי ללמוד ספר של הרמ"א שנקרא "מחיר יין", ואז גיליתי דבר מדהים שלא ידעתי שגם הרמ"א היה מקובל אדיר.

זה מביא אותנו לתיאוריה של "ספר הצללים".

לא "ספר הצללים" כאיזשהו ניסיון לתעד מסורות מאגיות מבריטניה
אני מכיר גם את זה ואני מדבר על משהו אחר.
אני מדבר על ספר חי, כלומר, ספר שמשתנה כל הזמן ולמעשה מעדכן את עצמו.

אז למה קוראים לו ספר הצללים? כי הספר החי הוא צל של ספר מת, זאת אומרת ספר רגיל כמו שאנחנו מחזיקים בארון, ספר קבוע שלא משתנה.
זאת אומרת, ספר הצללים, הוא ספר מת, שמטיל צללים חיים וזה מדהים.
זה כמו האינטרנט, כמו ויקיפדיה, שמישהו כותב ערך , נניח על מוזיאון תל אביב ויש מי שכל הזמן מעדכן והוא נותן כל הזמן מידע עדכני.

והטענה היא, ושהשולחן ערוך בעצמו, כלומר אותו חיבור הילכתי מקיף של רבי יוסף קארו, הוא ספר צללים.

הוא מעדכן את עצמו.
המשמעות היא, שההלכה האמיתית משתנה, היא כבר לא מה שהייתה בתקופת רבי יוסף קארו. איפה כתובה ההלכה האמיתית? כאמור , בספר הצללים.
אז איך מגיעים באמת להלכה האמיתית?

שוב, יש שתי גישות.
גישה אחת אומרת , שאתה צריך להיות מקובל, כי יש למקובלים את הרגישות להבחין בתופעות רוחניות , כמו טומאה של אוכל או מקום או אדם. מקובל כזה, לא צריך חותמת של הרבנות שתגיד לו שאיזה אוכל כשר. הוא מסתכל על האוכל והוא מרגיש, אם יש שם חמץ, אם יש קדושת שביעית , וכל אלו.
גם רבי יוסף קארו וגם הרמ"א היו מקובלים גדולים, אז בעיקרון , הם בהחלט יכלו לפסוק הלכות ולדעת מה כשר ומה טרף , מה טהור ומה טמא.
לפי הגישה הזו , רק מקובל בסדר גודל יכול לפסוק הלכות, כי אחרים לא יודעים.

הגישה השניה, אומרת משהו אחר.
הספר "שולחן ערוך" הוא ספר צללים.
יש לו גרסא קבועה וגרסא משתנה.
כדי לדעת מה ההלכה בכל נושא , צריך לייצר גישה אל ספר הצללים.
לרמ"א לדוגמא , הייתה גישה לספר הצללים , לכן הוא יכול לפסוק בניגוד לגרסא הקבועה של השולחן ערוך.

מה עוד נותר מהפאזל?
הצל הוא לא דבר קבוע, אבל יותר מזה , כאשר מופעלים מספר מקורות אור , נוצרים במקביל מספר צללים שונים.
האם המחלוקות ההלכתיות בימינו מקורן בספרי צללים רבים וסותרים?

הייתי אומר שלא, למחלוקות ההלכתיות יש בסיס ידוע, בדרך כלל בסיס פוליטי.
דבר אחד בטוח, גם אם ספר הצללים סותר את הגרסה הכתובה של "השולחן ערוך" , הגרסה הכתובה היא המקור שלו.

עכשיו נשארה שאלה בודדת , איך לעשות את זה?

איך לקרוא בספר הצללים, איך למצוא את התשובה ההלכתית הנכונה. אני לא מדבר כאן על השגת מעמד של דיין, או של פוסק מקצועי. אלה מקצועות , אלו תפקידים ויש מי שמוכשר לדברים.

 

אני מדבר על דבר הרבה יותר מהותי, על איך לעשות את המעשה הנכון , על איך להיות האדם הנכון.

זו המשמעות של לקרוא בספר הצללים.

שאלה טובה ודווקא יש עליה תשובה והתשובה נעוצה במהותו של הצל.

זוכרים את מליסנדרה , "האישה באדום" מ"משחקי הכס"?

יש לה כוחות כישופיים אדירים כי אדון האור והיא יולדת מין שד כזה שנקרא "צל", שהוא הורג את מי שהיא רוצה.
אז בחור אחד, סר דבוס אביר הבצל , אומר לה "את לא משרתת את האור, את משרתת את החושך , כי אני ראיתי אותך יוצרת אפלה"
מה היא עונה לו?
היא עונה לו בדיוק כמו שצריך , היא עונה לו "האור הכי גדול, יוצר את הצללים הכי חזקים"
זה בדיוק העניין, בגלל זה אני אומר, אסור לזלזל בקולנוע, אסור לזלזל בטלביזיה, בוודאי שאסור לזלזל בפנטזיה, כי כל אלו הם כאן כדי ללמד אתכם את הדב רים שלא תלמדו בשום מקום אחר.
"האור הכי גדול, יוצר את הצללים הכי חזקים", זאת הדרך שלנו להגיע אל ספר הצללים , דרך האור. אין תשובה טובה יותר, מעשית יותר.
אז מה לעשות?

אז אתם ייודעים שאני נגד ברסלב , אני שונא את ברסלב, כי מה זה ברסלב היום ? זה עדן הראל וצבי יחזקלי ואביתר בנאי ועוד כמה זבלני תקשורת מצד אחד ומצד שני עדרים של בעלי תשובה חרדים ומטומטמים , יחד עם בעלי אגרוף ופרצופי תחת מנטורי קרתא.
הנה ברסלב, רוצים לראות?

אז עם כל זה, תראו איזה יופי, תראו באיזו גאונות כותב רבי נחמן בשיחות הר"ן , שיחה כ"ט.

וְרָאוּי לִלְמד כָּל הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" כֻּלָּם מֵראשָׁם עַד סוֹפָם כַּסֵּדֶר
אִם יָכוֹל לִלְמד כָּל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ עִם. כָּל הַפֵּרוּשִׁים הַגְּדוֹלִים מַה טוֹב
וְאִם לָאו עַל כָּל פָּנִים יִלְמַד כָּל הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" הַקְּטַנִּים
וְהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד מְאד
כִּי עַל יְדֵי חֲטָאִים נִתְעָרֵב טוֹב וָרַע
וְעַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסֵק שֶׁמְּבָרֵר הַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל הַמֻּתָּר וְהָאָסוּר הַטָּהוֹר וְהַטָּמֵא
עַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר וְנִפְרַשׁ הַטּוֹב מִן הָרָע

הינה זה משהו שרבי נחמן כותב ואף אחד בברסלב לא מקיים.
הוא לא אומר לקיים את "השולחן ערוך" , בשום אופן לא, בכל ספרי ברסלב לא תמצאו כזה דבר.
הוא אומר "ללמוד". ברגע שאתה לומד את הדבר עצמו, אתה מתקרב לאור, אתה מתחבר אל האור של המקובלים האמיתיים של רבי יוסף קארו , שלח רבי משה איסרליש, וכשאתה קרוב לאור, אתה מבין אותו, אתה מבין איך הוא היה נוהג, אילו היה עומד במקומך.
זה לא אומר שתציית לכתוב, בשום אופן , יכול להיות שכתוב שחור ואתה תעשה לבן, יכול להיות שכתוב להטריף ואתה תכשיר , לגמרי יכול להיות , אבל כל זמן שאתה קרוב לאור, הצל שלך הוא הצל האמיתי.

זה מסביר עוד הרבה דברים, זה מסביר את תיקון ליל הושענה רבה, זה מסביר למה לימוד הנסתר מצליח יותר בשבת , כי הנסתר זקוק לאור של השבת, הוא לא יכול להתגלות סתם.

תעשו את זה, זה יצליח, זה מצליח.

תגלו עולם של אמת, של הוויה אמיתית , של הצלחות.

 

סקסולוגיה קבלית – מבוא

האמת שהיו לי תכניות אחרות.
כן היו לי.
רציתי לעשות השוואה בין שני סרטים שראיתי בזמן האחרון, אחד הוא וורקרפט – ההתחלה והשני הוא השחזור של "היום השלישי".

אז היו לי תוכניות.
צריך להתחיל ממשהו.

אני לא מתייחס כרגע לצופי הזה, הוא קיבל מספיק יחס לטעמי, אבל היה איזשהו נושא שהוא הזכיר כבדרך אגב באחת מהתגובות הארוכות שלו , שרציתי באמת להתייחס אליו באופן מלומד.

אז מה סיפר לנו צופי?

ברגע שגבר בועל אישה, וברגע שהוא שופך בתוכה את זרעו, הוא מותיר בה חותם ורושם. זו עובדה ביולוגית ואנרגטית פשוטה ביותר. כידוע, בטיפה יש חסד וגבורה, ודעת כוללת חסד וגבורה. אני טוען, שברגע שאדם 'נבעל רוחנית' ונכנסת לתוכו דעת שלא שייכת אליו ולא טובה לו, הוא מתייסר. או כשאדם לוקח דעת שלא שייכת לו. אפשר גם לקשר את זה לעניינים של רשע בר דעת וכו'. לכן כיפור העוון על הסטייה מן הדרך הוא בושה ווידוי, כי עיקר התשובה על ידי הבושה ועל ידי האמת.

כפי שזרעו של הגבר ומטענו הגנטי נשאר בתוך גופה של האישה, כך גם הצדיקים באמת חיים בתוכנו ובקרבנו, כי הדעת שלהם מותירה בנו חותם ורושם. הדעת שלהם נודדת מאחד לשני, לאו דווקא בצורה ישירה. לפעמים גם על ידי מלבושים ורמזים.

נשים בדרך כלל רוצות קשר מחייב ורציני. מה קורה כשהן נגררות לשכב עם מישהו שהן לא באמת אוהבות וקשורות אליו בפנימיות נפשן? בהרבה מן המקרים הן מצטערות ובוכות ומתייסרות על כך. העניין הוא פשוט, ברוחניות צריך לקחת אך ורק ממי שאנחנו באמת אוהבים ומרגישים קשורים אליו בפנימיות הנפש שלנו. למה? כי המטרה היא לא לקחת רק ידע יבש וחכמה בלבד. אלא לנשוא ולעבר את הדברים בתוכנו, ולהפרות אותם על ידי התרוממות הרוח והדעת ולחדש אותם. לספוג אותם לנימי נפשנו, לדמנו. ומה שלא שלנו, או יכול להזיק, אסור לספוג פנימה.

אני לא ממש מתרשם מההצהרות האלו.
אני קצת יותר זקן מצופי ואני למדתי אצל כמה מורים.
חלקם צדיקים גמורים , חלקם גמורים סתם.
כל הסיסמאות האלו בנוגע למורה היחיד והמיוחד, הם מסוג הדברים שמספרים לחברים צעירים בקהילת הניו אייג'.
בפועל , אפשר לראות אצל כל מורה דגול, שיש לו הרבה תלמידים בטטות ומיוחדיותו של המורה לא ממש שינתה את זה.

אבל זאת לא הנקודה העיקרית כאן.
מה שהיה חשוב לי להבין, או להתייחס הייתה הנקודה הזו:
נשים בדרך כלל רוצות קשר מחייב ורציני. מה קורה כשהן נגררות לשכב עם מישהו שהן לא באמת אוהבות וקשורות אליו בפנימיות נפשן? בהרבה מן המקרים הן מצטערות ובוכות ומתייסרות על כך.

אז נכון, כולנו מכירים את הסצנה של הזכר הבועל והצוהל ואת הנקבה המבוקעת, המדממת והדומעת, כשהיא קורסת בתוך שלולית של נוזלים מאוסים ומבכה את תומתה המחוללת.

ישנן כמה וכמה סיבות ליצירת התפיסה הזו.
קודם כל , מדובר בחינוך מכוון.
נערות מתוכנתות לחפש את הבעל המתמסר, התומך ,המאפשר והמתרפס. המערכת מנסה להרחיק אותן מזכרים המחפשים פורקן מהיר ללא התחייבות. יש בזה היגיון, מה שלא סותר את העובדה שזו שטיפת מוח.
יש כאן היבט ביולוגי , יחסי מין יכולים לגרום צער ותסכול אמיתיים לאישה , כשמתחיל אצלה איזשהו תהליך פיזיולוגי של פורקן והנאה , שנקטע לפתע כאשר הגבר מנתק מגע.
בגלל הסיבה הזו, אושו ציין כמה פעמים את האפשרות , שאישה תקיים יחסי מין עם מספר גברים ביום אחד. אני לא עומד מאחורי האפשרות הזו , אלא רק מציין אותה. צריך לציין שלאושו היה גם היה ניסיון מיני יותר עשיר מאשר לרוב האנשים.
יש עוד סיבה שהיא לא מי יודע פוליטיקלי קורקט. ההתפתחות הפיזית של האישה לא בהכרח מתנהלת באותו קצב כמו ההתבגרות הנפשית שלה, לכן ייתכן מצב שנערה תגיע לבגרות מינית מלאה, אבל לא תסגל לעצמה שיקול דעת , זהירות ובגרות. נערות כאלו, עשויות לחשוב שהן משתתפות באיזה משחק של חיזורים ופיתויים ותופתענה למצוא את עצמן בסיטואציה מינית מלאה.
בגלל הסיבה הזו רצוי לתמוך באיזו הפרדה גילאית של איזורי הבילוי המיועדים לקטינים ובמיוחד לקטינות.

אוקיי,
אז אנחנו מוכיחים כאן שעצם העובדה שאישה מרגישה מנוצלת ומדוכאת אחרי קיום יחסי מין , לא חייבת להיות רוחנית או אנרגטית.
יכולות להיות לכך די והותר סיבות אחרות.

עכשיו , אומר לנו צופי עוד דבר:
כידוע, בטיפה יש חסד וגבורה, ודעת כוללת חסד וגבורה.
כידוע למי, צופי?
אנחנו יודעים דברים אחרים.
לדוגמא, אנחנו יודעים שקיים הדבר הבא:

כלומר , ישנן אמצעי מניעה שיוצרים מצב שלאישה אין מגע עם הטיפה, כלומר נוזל הזרע. אם כך, כל אותם סיפורי "חסד גבורה ודעת" לא ממש עוברים אליה.
אז האם ניתן לטעון כי נשים שנבעלות עם קונדום , מרגישות פחות "מצטערות ובוכות ומתייסרות" מאשר נשים שמקיימות יחסי מין לא מוגנים?

על פניו, זו טענה לא רצינית. השימוש באמצעי מניעה, נעשה הרבה פעמים ביוזמתו של הגבר כדי להגן על עצמו מהתחייבות או הסתבכות. אני לא יכול להוכיח את זה, אבל אני משוכנע שאישה שפותתה לקיים יחסים עם קונדום לא תרגיש פחות מנוצלת.

בספר "שולחן ערוך", שהוא ספר ההלכה היהודי המרכזי, ישנה הגדרה הלכתית לבעילה, ששם מכונה בשם "ביאה".

את השולחן ערוך כתבו שני אנשים. אחד בשם רבי יוסף קארו והשני בשם רבי משה איסרליש. בכלל לא במקרה , שניהם היו מקובלים אדירים.

בואו נראה איך הם הגדירו את קיום יחסי מין בחלק של השולחן ערוך שנקרא אבן העזר בסימן כ'

הבא על אחת מן העריות דרך איברים, או שחיבק ונישק ונהנה בקירוב בשר, הרי זה לוקה וחשוד על העריות.

הגה: הבא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, כיון שהערה בה, היינו שהכניס העטרה, חייב עליה מיתה או כרת.

השורה הראשונה נכתבה על ידי הרב קארו ואין לה ממש משמעות בלי השורה השניה שכותב הרב איסרליש.

מה למעשה כתוב כאן , שקיום יחסי מין מתבטא בחדירה של החלק הקידמי של אבר המין הגברי, לתוך הנרתיק או לתוך פי הטבעת של האישה. אז קודם כל , מסתבר שלאותם מקובלים , בכלל לא משנה אם קיים מגע בין נוזל הזרע לבין האישה. לא משנה להם בכלל אם מתקיימת שפיכת זרע בסיטואציה המינית , די להם שהאיבר הזיכרי חודר לתוך גופה של הנקבה.
זה דבר חשוב , אבל יש כאן עוד נקודה. הבעילה מחייבת "קירוב בשר" , זאת אומרת ברגע שאין מגע ישיר, כלומר ברגע שמקיימים יחסי מין עם קונדום , זו לא בעילה על פי ההלכה.
שיהיה כאן ברור, אני לא מנסה לפסוק כאן הלכות, אלא מנסה לשחזר את קו המחשבה של מקובלים גדולים בהיסטוריה.

אז , הגענו למסקנה , שלמרות התלותו של צופי במעבר הזרע בין הגבר לאישה, אין במעבר הזה עצמו עילה לתופעות נפשיות שמתרחשות אצל האישה לאחר קיום יחסי המין.
המפתח, כאמור אינו נמצא בחסדים ובגבורות שב"טיפה".

אם כך, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם בכלל יש משמעות רוחנית ליחסי מין.
התשובה קודם כל חיובית.

עכשיו בואו נדבר קצת על רמות האנרגיה של התודעה.
במזרח אנחנו לומדים שבאדם ישנם שבעה איברים רוחניים שמכונים צ'אקרות.

בציור הזה אתם יכולים לראות את הצבעים שלהן ואת המיקום המקורב שלהן בגוף.
הנושא עמוק ומורכב ולא ניכנס אליו. רק נוכל להגיד שהצ'אקרות מתפתחות לפי סדר מסויים ורמתו הרוחנית של האדם נקבעת על פי מספר הצ'אקרות המפותחות שלו.

הצ'אקרה הראשונה, היא צ'אקרת הקיום. אדם שנמצא ברמה הזו שאיפתו היחידה היא להתקיים ולשמור על קיומו.
ברגע שאדם מגיע לבגרות מינית מתפתחת אצלו גם הצ'אקרה שאחראית על ההתרבות.
זאת אומרת אדם בעל שתי צ'אקרות מפותחות ירצה גם להתקיים וגם להתרבות.

יש הרבה אנשים שנתקעים בצ'אקרה השניה.
הצ'אקרות היותר גבוהות שלהם לא יתפתחו אף פעם.
שתי הצ'אקרות הבאות בתור, השלישית והרביעית , אחראיות לפעילות ריגשית ולהזדהות ריגשית.
אנחנו אומרים שהצ'אקרה הרביעית , צאקרת הלב היא הצ'אקרה שאחראית על היכולת להצטרף ולשתף.
אם אנחנו מרגישים התעלות , או שמחה , רק מעצם העובדה שאנחנו עושים משהו קבוצתי , כמו ריצת המרתון של תל אביב או שירה בציבור או ריקודי עם, אז זה אומר שהצ'אקרה הרביעית שלנו מתפקדת.

אז זה היה פירור בנושא הצ'אקרות.
מה שלימד אותי המורה הראשון שלי למדיטציה, זה שאותו דחף חריף של גברים לקיים יחסי מין נובע מאנרגיה כלואה בצ'אקרה השניה, שלא מצליחה להתפתח אל צ'אקרות גבוהות יותר.

וזו התשובה האמיתית לשאלה עליה ניסה לענות צופי.

הדחף הגברי לקיום יחסי מין , נובע מתסכול רוחני, נובע מלחץ, נובע מסבל.
התסכול והסבל האלו מועברים לנשים בעת קיום יחסי המין, לכן קיים אותו מצב של נשים "מצטערות ובוכות ומתייסרות" אחרי יחסי מין. הגבר בועל וצוהל, כי הוא נפטר באופן זמני מאותו תסכול רוחני שעובר לאישה . פשוט וקל.

מנגנון הזה הוא כל כך פשוט, מצד שני ומסביר כל כך הרבה תופעות פסיכולוגיות ומיניות בתחום הזוגיות והיחסים.

נכון?
המערכת הרוחנית של האדם, אינה מערכת סגורה, אין לה גבולות ברורים כמו שיש לגוף, לכן גם יחסי מין , הם משהו שאינו רק פיזי. כמו שיש תהליך מיני פיזיולוגי, יש גם מגע מיני נפשי וגם מגע מיני רוחני.
כדי להבין אותו אנחנו צריכים להבין את המבנה הרוחני של האדם, את המטבוליזם הרוחני של האדם.

זה לא שבתוך נוזל הזרע יש גבורה ודעת ובלה , בלה בלה. זה קישקוש של בעלי תשובה.
ההפך הוא נכון , מתוך פעילות אנרגטית רוחנית , נוצרות גם תופעות לוואי פיזיות כמו פליטת זרע, כמו אורגזמה נשית וכן הלאה.

הרוחניות הייתה כאן קודם.

תודה לך צופי, על שבטעותך גרמת לנו להשכיל.

בשולי הדרכים

היה לי קטע מצחיק בטיסה בחזרה מאומן.
ישב לצידי בחור אחד, חרדלון גבעות קרוע עם גיטרה שניסה לשכנע אותי להגיע לסדנת "שקוף".
"שקוף?" שמעו נא המורים.
למזלי, אני מכיר הרבה מאוד מקשקשת בעלי התשובה שזוחלים מסביב לסדנאות האלו, וישר אמרתי לו שנראה לי שהם קיבלו הכשר מהרב טיכנר, רק בגלל שהם עבדו עליו והציגו לו תירגולים מבוימים.
ההוא, כצפוי, נכנס למגננה והתחיל להמציא כל מיני הסברים שלא ענינו אותי בכלל, אבל ככה הצלחתי למסמס את כל הענין.

הוא ניסה לטעון שזה מאוד קשה להוציא את הכל החוצה.
אני לא יודע אם המילה קשה, היא מתאימה במקרה שלי, אבל האמת היא שאני לא אוהב להעליב אנשים בפרצוף, במיוחד לא אנשים כמו ההוא, שלא עשו לי שום דבר רע, רק ניסו לעזור לי בדרכם המוטעית.
אבל חוץ מזה, יש סיבה מצוינת שלא ללכת לסדנת "שקוף" והסיבה היא שהאנשים האלו, אין להם מושג מה הם עושים.

אני אתן לכם סתם דוגמא:
סדנאות כאלו חיבות להיות מעורבות.
הנפרדות כאן לא עובדת , כיוון שהתקשורת הזאת ביןגברים לנשים יוצרת הפריה הדדית, יוצרת התקדמות , יוצרת תוצאות.
ככה אלוהים ברא את העולם.
עכשיו, אני מבין שעושים את זה נפרד, כדי ללקק לעסקנים החרדים, אבל לליקוק הזה יש מחיר, הסדנה בסוף לא שווה לירה.

זאת רק דוגמא, לא צריך להצמד אליה, אבל הרעיון כאן נורא פשוט.
עושים כאן משהו וכשעושים אותו, זה לא משנה אם הוא טוב או גרוע. מה שמשנה הוא רק האם הוא מתאים לשרשרת של כללים, שהמציאו אנשים שלא מבינים בזה כלום, כמו בדץ העדה החרדית.

אוקי?
זה לגבי "שקוף".
אל תלכו. זה לא טוב.

אז לא נדבר על ראש השנה באומן, כ"אומן" כי כאן , בבלוג הזה, לא מתעסקים ב"ברסלב" באופן ישיר.
למה לא מתעסקים כאן בברסלב?
כי היום תחת המטריה של ברסלב מסתובבים אנשים רעים מאוד, שמשתמשים בברסלב כדי להרוויח המון המון כסף ואז הם מבצעים הרבה פעילות מרושעת, מנוולת וניבזית , כדי להיות "הקובעים" בברסלב ככה, שהיום בברסלב, מה שיש בעיקר זה כל מיני כנופיות של ביריונים שנאבקות אחת עם השניה , בגלל כסף.

אלו ממש מלחמות גנגסטרים.

עכשיו נורא קשה לדבר על "ברסלב" , בלי להסתבך במלחמת הכנופיות הזאת. כי מבחינתם של הרשעים בכנופיות, אם אתה מדבר על "ברסלב" , אז כאילו אתה מנסה לגנוב מהם כסף כי הם "ברסלב" והכסף שיש להם, או הכסף שהם רוצים להשיג ולשדוד תלוי ב"ברסלביות" שלהם.

אבל אני לא צריך לדבר על "ברסלב" , נכון? יש לי מספיק דברים לדבר עליהם, קבלה מעשית, כישופים, הגדת עתידות, קולנוע, מדיטציה, לא חסרים לי עניינים.
נכון שנסעתי לאומן כמה פעמים בשנה החולפת , אבל זה בגלל שיש לי הרבה חברים רווקים ואני מנסה למצוא להם שידוך באוקראינה.
למה דווקא באוקראינה?
תכתוב בגוגול שאתה מחפש אישה, תגיע ישר לאוקראינה, אין לי מושג למה, אבל זה מה שגוגל אומר.

מה שכן רציתי לדבר עליו זו קבוצת הלימוד שלנו.
אנחנו נפגשים פעם בשבוע ברמת גן ולומדים "סיפורי מעשיות".
אני יודע ש"סיפורי מעשיות" זה כאילו ברסלב, אבל האמת היא שבצורה שאנחנו לומדים סיפורי מעשיות מדובר למעשה בקבלה טהורה.

אז הייתי בשיעור אצל יובל דיין.
אני יודע מה אתם חושבים וכן הלאה , אבל אני אוהב את יובל.
אני יודע , הוא מפורסם , הוא יפה, הוא פופולארי , רואים אותו בטלביזיה.
לכאורה, הוא לא משלנו, אבל אני אוהב אותו.
בעמקי ליבו , הוא בחור טוב.

הקיצר, הייתי בשיעור שלו על החיגר.
זו מעשיה של רבי נחמן.
בקיצור היה לו מאוד קשה כי הוא בא עם קונספט.
כולם באים עם קונספט כי הם חושבים שיש כאן מסר יהודי , מסר רוחני ואין כאן כלום. זו קבלה טהורה.
אז הוא אמר משהו על העצים שמוזכרים בסיפור הזה , או יותר נכון השקיית עצים , אז אני רוצה לעזור פה.
מה התכונה של העץ?
הוא גדל, נכון?
מתרומם, נעשה גבוה יותר.
אז זה לא עם ישראל, נכון, יש התבוללות , תודה לאל.

אי אפשר לדמות את עם ישראל לעץ וגם לא את "שורש נשמות ישראל" , לא שכזה דבר קיים.
מה כן אפשר לדמות לעץ?
את התרוממות הקונדליני? נכון?
אנחנו מתחילים כשאנחנו מודעים רק לעצמנו ולצרכים שלנו, אחר כך אנחנו יכולים להתפתח לרמות תודעה יותר גבוהות.
נגיד אנחנו יכולים להבדיל בין ההרגשה שלנו כשאנחנו משתתפים בשירה בציבור ובין ההרגשה שלנו כשאנחנו לבד מול הקריוקי.
זאת מדרגה , זאת מודעות וזה יכול לעלות , זה כמו עץ.

אז כן, אני מאמין שאנחנו מסוגלים ללמוד, גם ללמוד קבלה, גם ללמוד רוחניות , אנחנו יכולים לתרגל, להטמיע להתעלות.
בגלל הסיבה הזאת אני עושה את מה שאני עושה.
אם לא הייתי מאמין בזה לא הייתי כאן ויש לי הוכחות.

אז כל אותם אנשים שהולכים ולומדים "קבלה" או סיפורי מעשיות ומלמדים אותם כל מיני שטויות על "כלל ישראל" או על "כלל נשמות ישראל" , אני מרחם עליהם , כי הם לא במקום טוב.

אוקיי ? אפשר ללמוד כמו שצריך , אפשר להקשיב מתי שצריך.
אפשר, זה המסר.

מעשים מקובלים

היי חברות וחברים. אין לי ממש זמן לכתוב, אבל אני נדרש להתייחסות ראשונית לגבי מעשי הרב המקובל מהצפון, כיוון שגם כאן אנחנו מתעסקים בקבלה.
כמובן, העיסוק שלנו בקבלה מצטמצם למדיה האינטרנטית ואינו כולל, כרגע , בעילות של נשים נזקקות.
בכלל, בזמן האחרון כבר קרה שאנשים פנו אלי בבקשות לעזרה, מה שנראה לי מאוד מוזר, כי אני לא ממש רואה את עצמי כמישהו שיכול לעזור לאנשים.
נגיד, אילו הייתי מין איציק תשובה או אייזנברג כזה, אז הייתי יכול להגיד למישהו שאני אתן לו מאה אלף שקל , שייסע לכמה חודשים להתבודד עם עצמו ולעשות חשבון נפש, או הייתי מחלק מלגות מלאות ללימודים אקדמיים כולל כלכלה ודיור וכן הלאה.
זה סוג העזרה שאנשים צריכים, רק אין סיכוי שהאנשים האלו העשירים, יחליטו יום בהיר אחד לחלק את הכסף שלהם, כי הסיבה שהם עשירים, היא שיש להם יכולת עצומה לקחת וזה מה שהם עושים , לוקחים ולוקחים.
ממי הם לוקחים? מכולם, זה פחות משנה. המהות שלהם היא לקחנות אדירה, כך הם הגיעו למצב כזה ששמענו עליהם וכך הם הגיעו למצב שאנשים פונים אליהם. הפניות האלו , מסייעות להם להמשיך ולקחת להמשיך ולגדול.
זה מה שהקבלה מספרת לנו, היא מספרת לנו על פוטנציאלים נפשיים ורוחניים. לפעמים מתפלאים על אדם מסויים שנהיה עשיר גדול, כי נראה שאין בו דבר מיוחד.
הוא לא חכם במיוחד ולא נחמד במיוחד. הוא סתם מישהו שהמזל משחק לו. זה באמת סוג של מזל אבל הדרך הנכונה להגדיר את זה, הוא שהנשמה שלו בנויה ככה , שהיא מעודדת את הסביבה לתת לו, זו תכונה של הנשמה. כל הנשמות משפיעות במידה מסויימת על סביבתן וזו לא חייבת להיות סביבה פיזית, כיוון שגם הנשמה אינה פיזית.
אם יש נשמה שיש לה תכונות קיצוניות, גם הסביבה שלה תתחיל להשתנות באופן קיצוני, עד שהשינוי יגיע גם לרמה הפיזית ואז נראה באמת, לדוגמא שאדם מסויים מתעשר, או אדם אחר נעשה עני כך לפתע פתאום. גם כריזמה, גם מעמד, הם סוג של עושר.
במקומות מסויימים, תמיד פורטים את הכל לכסף ומניחים שאותו אדם כריזמטי, אותו אדם נחשב , יהיה עשיר. לא תמיד זה ככה, גם אם לאדם ישנה כריזמה רבה, אבל אין לו היכולת העצומה לקחת, הוא יכול להיות מאוד פופולארי , אבל ייתכן מאוד שיהיה עני ויישאר עני. התכונות האלו קרובות, אבל לא בהכרח זהות. עכשיו לגבי עזרא שטיינברג. אני לא יודע עם הוא "מקובל". לא ראיתי רשימת "מקובלים" בדפי זהב , וגם אם הייתי רואה, אני מסופק אם רוב המקובלים שאני מכיר ושלמדתי אצלם היו מכניסים את עצמם לרשימה כזו. בכלל, מאז הניו אייג' , נודף מהמושג "מקובל" ריח בעייתי. יכול להיות ששיינברג באמת "מקובל", מצד שני, קחו מלדוגמא את פרופסור שלום רוזנברג. קבלה הוא יודע ככה , שתמהני אם יש בעולם שלושה אנשים שיודעים קבלה יותר ממנו, אבל האם הוא מקובל? לא הוא לא מקובל. לפחות לא באופן בו עזרא שיינברג מקובל, או היה מקובל.

מה שאני טוען,
שהמעשים האלו , לא מאפיינים "מקובלים" ולא קשורים לעיסוק ב"קבלה".
הקבלה מסבירה אותם , כמובן, כמו שהיא מסבירה את רוב הדברים.

מה שהקבלה אומרת, זה שאנשים כאלו, סובלים מסוג של עיוות נישמתי.

אוקיי, אז כאן אנחנו מתחילים את השיעור שלנו בתורת הקבלה.
אם אני מדבר על המושג נשמה, אני תמיד חושב בכמויות.
נשמה היא לא יחידה, היא נמדדת או במשקל או בקובים. (הידד למהנדסי הבניין לדורותיהם)
בדרך כלל, מתייחסים אל הנשמה כאל כלי קיבול.

המצב הרגיל של הנשמה האנושית , הוא רצון להתמלא.
אמרנו שהיא כלי קיבול , אבל ישנו הבדל בין הנשמה לבין חבית או מימייה.

הנשמה שואפת להתמלא.

לא ניכנס כרגע למהות המילוי, די לנו להבין שמצבה השכיח של הנשמה הוא חוסר מילוי. אני לא אומר שזה טוב, אבל ככה זה.
מצד שני, כמו שישנו מצב שכיח, כך ייתכנו מצבים נדירים, כמו מצב, שבו יותר מדי מילוי מנסה להכנס לנשמה.
מה קורה אז?

כל מיני דברים יכולים לקרות.
נגיד , התקף דיכאון לא מוסבר.

עוד אפשרות שקיימת הוא שהנשמה תתעוות.
זו בדרך כלל הבעיה שמאפיינת אנשים כמו שיינברג.
הם קיבלו יותר ממה שהיו יכולים להכיל וזה ערער להם את האיזון הנפשי, הנשמה שלהם יצאה מהמסגרות שלה והתחילה להתנהג בצורה הרסנית.

תופעה כזו יכולה לנבוע מלימודי קבלה, אבל בדרך כלל היא נובעת מכל מיני הצלחות נקודתיות בחיים ולכן מוצאים אותה הרבה אצל שחקנים מפורסמים, זמרים ומוזיקאים.

זהו , פחות או יותר, השיעור הקבלי שאנחנו יכולים ללמוד ממקרה "הרב מהצפון" וכאן יש קטע מעניין מאוד שאפשר להביא .

היה מקובל אחד,
מקובל אמיתי , גדול מסוכן ומפחיד בשם הרב אברהם יורוביץ' שנפטר בערך לפני עשר שנים.

ואני ראיתי קטע שהוא כתב לגבי בנות צלפחד.

הוא כתב שישנם שני מדרשים לגבי הסיבה שמשה רבינו פנה אל אלוהים במקרה של בנות צלפחד.

מדרש אחד שכולם מכירים , שנתעלמה הלכה ממנו , כיוון שאמר שבכל דבר קשה יפנו אליו.
מדרש שני אומר, שכל הדיינים כיבדו את הנעלים מהם בפיתרון השאלה, עד שעלו והגיעו עד משה.
כשהגיעו למשה, הוא החליט לכבד את אלוהים.

הרב יורוביץ' זכרונו לברכה, היה חזק בהרבה דברים, ובמיוחד ראיתי אצלו נטיה לתת תשובות לשאלות שלא שואלים.

כאן הוא עונה שישנו הבדל מהותי בין שני המדרשים האלו.
מדרש אחד מדבר על חשבון נפש, שאדם עושה כשהוא בצרה, והמדרש השני אומר שאדם צריך לעשות חשבון נפש דווקא מתי שהוא מצליח.

טוב, שיהיה חלקנו עם המקובלים האמיתיים ולא עם הרבנים מהצפון.

המשך יום.

נכתב בזדון

אילו הייתי שואל את עצמי מה ההבדל בין קבלה למדע, אז הייתי אומר שכל דבר צריך סיבה.

זה לא נכון בכלל, גם במדע לכל דבר יש סיבה. ההבדל בינהם באמת, הוא שהסיבות שבקבלה הן מתוכננות, יש מאחוריהן אידיאולוגיה.

לגבי המדע אני לא יודע.

אני חושב שערבוב בין מדע ואידיאולוגיה יכול להיות מאוד מסוכן.

אלא שאני דווקא מתענין במניעים, מה שמקרב אותי לקבלה, כיוון שכאן מניעים הם כל הסיפור וכשאין סיפור ממציאים סיפור.

אז מה אנחנו יכולים להגיד על מניעים?

הרבה מאוד. בשביל זה אנחנו כאן.

אוקיי, אז ככה.

אם ישנו דבר יפה שהקבלה מלמדת את מי שתרגל אותה, זו הפרספקטיבה האנרגטית של החיים. אני מודה שלמדתי תורות רוחניות, אבל הפרספקטיבה הזו היא משהו שבו הקבלה מתמחה וגם מנצחת.

מה זו פרספקטיבה אנרגטית?

קודם כל זה הכרה שהכל אנרגיה , אנשים, חפצים, רגשות, חוזים, ספרים , סרטים הכל אנרגיה ושהאנרגיות האלו בתנועה ושלכל אחת מהן יש מטרה.

זה רעיון יחסית פשוט שאנחנו יכולים להבין אותו באופן אינטואיטבי.

ישנו סרט מצויין שנקרא "הצעה מגונה", עם דמי מור ורוברט רדפורד ואחד הגיבורים שם, הוא מרצה לאדריכלות ומראים אותו פעם מלמד באיזה קטע מדהים.

בהרצאה הוא מרים לבנה ואומר "הלבנה הזו רוצה להגיע גבוה יותר, היא רוצה להיות חלק ממשהו גדול יותר."

זה נשמע מאוד יפה, ובסרט, בכלל זה מקסים , אבל אין לזה הוכחה מדעית.

המדע אומר ההפך, החוק השני של התרמודינמיקה, אומר שהאנטרופיה חייבת לגדול , כל הזמן.

מה הכוונה בחוק גידול האנטרופיה? שהיקום שואף לאי סדר, להתנוונות למוות.

באוניברסיטה בסמסטר הראשון, הסבירו לנו את זה בצורה מאוד פשוטה.
כשמפילים גיר מהשולחן אל הרצפה הוא מתחמם, אבל לא ראיתי גיר שקופץ מהרצפה אל השולחן ומתקר, ואם היתי רואה, לא הייתי מספר על זה.
זה החוק השני של התרמודינמיקה, ככה המדע ראה את העולם, עד שקמה תיאוריית הכאוס.

אבל מה אנחנו רואים סביבנו? רואים את ההפך מהחוק השני של התרמודינמיקה.
העולם משתכלל סביבנו נעשה מורכב יותר, מתוחכם יותר, עשיר , מעובד , מתוחכם.

נכון, האנשים הקדמונים חיו בתוך סביבה שמבחינה גולמית, היתה עשירה יותר באנרגיה. היו להם הרי געש מתפרצים ומומותות ומסטודונים.
אבל אנחנו עם הבמפרים שלנו וחתולי הרחוב, משיגים יותר מאשר הקדמונים עם הממותות.
החיסרון באנרגיה מפצה את עצמו, נראה כאילו האנרגיה לו נעלמת, אלא מתישבת במישור גבוה יותר ומושכת את החומר למעלה אליה.

כמוה כאותה הלבנה, מהצעה מגונה.

נשאלת אם כן השאלה, מי הוא זה שגורם לאבן לרצות להגיע למעלה, אל הפיסגה? מי גורם לה להתנגד לחוק הראשון של התרמו?
ניזכר לרגע ב"שר הטבעות" בספר, כמובן , בחלק הראשון חבורת הטבעת יוצאת מריונדל ומגיע לארץ שוממה בשם "אלדרין", שם השדון לגולאס, שומע את האבנים נזכרות באותם קדמונים שחצבו אותן מבטן האדמה להיות לבניני תפארת שבהווה כבר נהרסות.
האבנים נאנחות כשהן נזכרות ברצון שלף אותן מהמעקים ואז נטש אותן.
כך גם הלבנה פועלת, מתוקף רצונה של האיש שהקים את הכבשן.
לא, אני אשלוט בעצמי ולא אדבר על הסבא מנובהרדוק.
אנחנו נגיע גם אליו, אבל בינתים נדבר על קולנוע.
אותו הבלוק, אותה הלבנה , שואפת מעלה, אל מרומי הגג.
את השאיפה היא קיבלה בכבשן, היכן שנוצרה בפעם הראשונה.
מי יוצר אותנו? מי העניק לנו את השאיפה הראשונית , מי הופך אותנו מתינוקות חסרי אונים ליצרני איפונים ולטיסי חלל?

פאקינג I dont know
החיים קצרים מדי בשביל שאלות כאלו.

בירה , נקניקיות, פה ושם סיגריה מול איזה סרט טוב, יכולות להפוך את הלילה למושלם.
האם המושלמות הזאת היא סוף הדרך?
כן ולא.
תורת הפרקטלים מלמדת אותנו שצורה גדולה, נוצרת מצורות קטנות זהות לה,
כמו בתמונה הזו

גם השלמות היא תמונה גדולה מורכבת מערבים מושלמים של קולנוע.
האם הקולנוע הוא אשליה?
בהחלט ,
כמו שמפה היא אשליה , היא לא הדבר האמיתי , אבל מסע של אלף קילומטרים מתחיל במפה.
האשליה יוצרת מציאות וזה למעשה סוג של שורה תחתונה קבלית.
משהו חדש מגיע לעולם, מלביש את עצמו במה שהוא מוצא והנה, העולם כבר אינו אותו העולם.

אני חושב שזה די מספק לצורך פוסט ראשון.
אין לי שום השכלה פומאלית בקולנוע.
אני צרכן כאחרון הצרכנים.
בקבלה יש לי קרדיט קצת יותר מוצלח , אבל לא משהו ראוי לקנאה.
אני בעיקר כותב.

הלואי שיהיה לנו נחמד.
את "תקוות חנוקות" של סקיני פאפי אתם מכירים?