בקדושה ובטהרה

לפעמים נראה לי שהחרדים והחרדלים הם הפורנוגראפים הכי גדולים.

מה שאצלנו הוא נישה מאוד מסויימת בתרבות ובאמנות , כלומר תעשיית הבידור האירוטי והפורנוגראפי, אצלם הוא מהות התפיסה של האישה.

אם תחפרו ותחקרו את הצורה שבה הם תופסים כלולות או חתונה, אתם תראו שהאישה היא מין נתח בשר כזה, רק ורוטט שעוטפים בקישוטים, בתכשיטים ובכל מיני בדים חגיגיים, כדי להפוך אותו למיוחד, כמו שעוטפים מתנה ואז עד הרגע הנכון, הוא צריך להיות שמור ומוגן , ואז בנקודה מיוחדת ומקודשת בזמן , אפשר לפתוח את כל העטיפות ולהתענג.

"בקדושה ובטהרה" כמו שמסבירות לנו הרבניות הסמרטוטיות המחזירות בתשובה.

אבל אם אנחנו חושבים על קצת יותר לעומק, אנחנו רואים שככה נראה סרט פורנוגראפי מצוי. בהתחלה אנחנו רואים אישה שנראית בערך מתפקדת בצורה יומיומית ונורמאלית, ואז באיזו נקודה מוציאים את העטיפות והנה, אין אישה , אין יותר אישיות, יש רק נתח בשר , רוטט , נאנח ומענג.

זו הביקורת העיקרית נגד הפורנוגרפיה.

לא מדבר על הביקורת של הדתיים, אלא על הביקורת של האנשים החושבים, ההוגים, הם טוענים שבתעשיית הבידור האירוטי, האישה מתנוונת להיותה גוש בשר שנועד לענג את הגבר.

ההבדל באמת, הוא שבסרטים פורנוגרפיים, אתה לא רואה ילדים, וטוב שכך ואילו בפנטזיה החרדית על האישה, תמיד רואים אותה כ"אם", כזו שאחראית על דור העתיד.

אז אפשר לקחת את ההבדל הזה למקום שמדברים עליו בקבלה, שישנו המיתוס על שתי נשים שהיו לאדם הראשון , "חווה קדמא" , החווה הראשונה , שנקראת גם לילית והיא האישה המושחתת והמפתה, וישנה החווה השניה שבכלל נבראה מהזנב של אדם ולא מהצלע, שהיא האישה הצייתנית, הטובה והיולדת.
החלוקה הזו לא נכונה, כי מי שהמציא אותה היה אינטרסנט.
התפיסה החרדית של האישה, לא יכולה לראות אותה כ"בידור" כי בידור הוא לא ערך אצל החרדים. הערך אצל החרדים הוא שלטון הרבנים, אוכלוסיה חרדית גדולה, מגדילה את עוצמת הרבנים ולכן הילודה והגברתה, היא האידיאל. האישה רק משרתת את האידיאל הזה.
בבידור, אפשר להתמקד בעונג עצמו וילדים דווקא לא נחשבים כמשהו מבדר, אלא ההפך.
בקיצור, אנחנו יכולים להגדיר את התפיסה החרדית של האישה כסוג של פורנוגרפיה מגוייסת.
החרדי עמל לצורך הגשמת האידיאל שלו, והאידיאל שלו הוא הגדלה והנצחה של שלטון הרבנים, ובדרך הוא זוכה לשכר באמצעות גישה מינית אל גוף האישה, כאשר באופן הזה הוא תורם להגשמת האידיאל.

אם אנחנו מסתכלים על התפיסה החרדית בפרספקטיבה הזו, קל לנו מאוד להבין למה העסקנים החרדים כל כך מתנגדים לגיוס נשים.
אנחנו כמובן יודעים שאין להתנגדות הזו שום בסיס הילכתי, זה רק עוד אחד מהשקרים של התעמולה החרדית, אבל זה לא העניין כאן.
העניין הוא שהאישה החיילת הורסת את הפנטזיה החרדית הפורנוגראפית.
במקום תפיסת האישה, כאומצה מענגת עטופה באריזה יוקרתית ומקושטת, מופיעה אישה, מגויידת, מאובקת, מיוזעת, אקטיבית והגרוע מכל, חמושה.

אין כאן שום דבר רציונאלי, בחרם החרדי על גיוס נשים, יש כאן פשוט מחאה קטנונית על הרס אותה פנטזיה אירוטית, הנמצאת בבסיס של שיטת השלטון החרדית.
אישה חמושה, היא אישה שמתנגדת, היא יכולה להוות סכנה. נשים כאלו יכולות להפוך על מתנה ארוזה.
כמובן, אותה אישה חיילת אולי לא תמהר להתעבר, אולי לא תמהר להגדיל את מספר הבוחרים של המפלגות החרדיות , לא תחזק את הפוליטיקאים החרדים וכן הלאה.
אבל אותו עיקרון, נכון לא רק לגבי חיילות ולא רק לגבי גיוס נשים. לא.
כל הדרת הנשים יסודה בפנטזיה הזו, כל הדחיקה של נשים ממקצועות "גבריים" כל המניעה של חינוך תלמודי וישיבתי לנשים, כל המאבק נגד מקומות עבודה מעורבים, הוא למעשה נגד "נורמאליזציה" של האדם, כי ברגע האישה היא אדם חושב, עובד ומתפקד בדומה לגבר, כבר אי אפשר לעשות ממנה את אותה פנטזיה חרדית, היא כבר לא יכולה להיות חפץ, היא כבר לא יכולה מתנה, שהרבנים מעניקים לחרדי בשכר זה שהוא מגן על מעמדם.

אז כשאנחנו שומעים את המילים האלו, "בקדושה ובטהרה" אנחנו צריכים להבין שמדובר בסך הכל בפירסומת לאיזה בידור פורנגראפי.

האל יברך את כולכם, לטובתכם.

פורסם ב-15 בנובמבר 2017,ב-קבלה. סמן בסימניה את קישור ישיר. 8 תגובות.

  1. דברים חכמים

    אהבתי

  2. אבל ההבדל בין האנשים החושבים, ההוגים, לבין אנשי הדת (לפחות בתיאוריה) ואנשי הרוח, הוא שהאנשים ההוגים רואים את הדברים בעין מאוד פשטנית, כאילו מין הוא בסך הכל סוג של פעילות קצת יותר אינטימית בין בני אדם, לבין אנשי הרוח שמסתכלים על הפעילויות מהבחינה האנרגטית-רוחנית.
    בעין אנרגטית-רוחנית, סקס יכול להיות דבר משחית, שמכלה את כל המשאבים האנרגטיים והנפשיים של האדם ומוריד אותו לרמה בהמתית, או משהו שבאמת נוגע ושייך לרמות הגבוהות יותר.
    את הדת כוננו אנשים שבאמת הבינו באנרגיות וברוח ומהם הגיעו התבניות וההנחיות ההלכתיות, המותר והאסור, הראוי והבזוי. אבל כמו שדי ברור, ובצדק מקומם, בין כוונת היוצרים לבין מה שקורה בפועל יש מעט מאוד קשר.
    הבעיה היא שהאדם דפוק, ובגלל שהוא דפוק הוא דופק כל דבר, בעיקר את כל ההלכות למיניהן והחוקים הדתיים אשר הופכים למשתה פורנוגרפי פרוורטי כשלעצמו.
    בשבוע שעבר הייתי בחתונה של דתיים ומאז ומתמיד זה נראה לי הדבר הכי פרוורטי שיכול להיות לשלוח את הזוג להזדיין ישר אחרי החופה כשכל האורחים מחכים שהם יגמרו בשמחה.
    מצד אחד זה הגיוני שברגע השיא של החיתון, של הטקס הרוחני, יזדווגו בני הזוג תרתי משמע, מצד שני…איפה האינטימיות? מה כל הפולשנות ההמונית הזו לבינו ובינה? כל הפוזיציה של המעשה מעוותת לגמרי.
    גם בכל הקשור ליחס הכללי אל האישה והמעמד שלה המצב די דומה…
    לדעתי, המקור של החוקים, היעוד וההגבלים על האישה מגיע מהבנה אמיתית של הפוטנציאל והתכלית האנרגטית שלה, היא שונה מיזו של הגבר, מאוד שונה. נשים מוליכות אנרגיה שונה והיא גם מניעה אותן אחרת מאת הגברים. אבל כמו שאמרתי, אנשים דפוקים דופקים כל דבר ומה שנהיה מיזה באמת מחריד.
    כל זה מעלה את השאלה… האם, לנוכח הדינמיקה של הדברים בפועל, המסגרת הדתית או חוסר המסגרת החילונית עדיפה עבור (התפתחות…) האדם? בדרך החילונית, עם ההתפתחות התרבותית הטבעית, יש הרבה מאוד בגרות ושיוויון נפש ביחס לפגאניות הפרוורטית הדתית, מצד שני, גם היא כמובן, דפוקה.

    Liked by 1 person

  3. לא השתכנעתי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: